משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


הלכות טומאת אוכלין פרק יב

א  כל דברי הכשר אוכלין, דברי קבלה הן:  מפי השמועה למדו שזה שנאמר בתורה "וכי יותן מים על זרע" (ויקרא יא,לח), אחד המים ואחד שאר שבעה משקין.  והוא שיינתן עליהן ברצון בעלים, ואחר שנעקרו מן הקרקע, שדבר ידוע הוא שאין לך זרע שלא בא עליו מים כשהוא מחובר, ולא נאמר "וכי יותן מים" אלא לאחר שנעקרו האוכלין ונתלשו המשקין.

ב  כל משקה שנפל על האוכל בתחילה ברצון הבעלים, אף על פי שאין סופו ברצון, או שהיה סופו ברצון, אף על פי שאין תחילתו ברצון--הוכשר; נפל שלא ברצונו, אינו מכשיר.

ג  אפילו בלל הוא פירותיו מפני הסכנה או מפני הצורך, והוא אין רצונו שיהיו בלולין--הרי אלו לא הוכשרו.  כיצד:  הטומן פירותיו במים מפני הגנבים, או הנותן פירותיו לשיבולת הנהר להביאן עימו--אינן מוכשרין.

ד  [ג] משקין שנתלשו מן הקרקע שלא ברצון, אינן מכשירין.  לפיכך אדם או כלים או פירות שנבללו במשקין שנתלשו שלא ברצון--אף על פי שנגעו אוכלין באותן משקין ברצון, לא הוכשרו:  שהרי אותן המים שלא לרצון נתלשו, וכאילו הן עדיין בקרקע, שאינן מכשירין.

ה  היו המים שעל האדם ועל הכלים ועל הפירות תלושין ברצון, ונגעו בהן אוכלין ברצון--הוכשרו.

ו  כיצד:  הכופה קערה על הכותל בשביל שתידוח, המים שבה מכשירין; ואם הניח בהן פירות, הוכשרו, מפני שהן תלושין בכלי לדעת.  כפיה בשביל שלא ילקה הכותל, המים שבה אינן כתלושין, ולפיכך אם נתן בה האוכלין, לא הוכשרו.

ז  נתכוון שיודח הכותל--אם היה כותל בית, הרי אלו מכשירין:  שהתלוש שחיברו לעניין הכשר, הרי הוא כתלוש; ונמצאו מים שעל כותל בית זה כמים שבכלים.  ואם היה כותל מערה שאינו בניין אלא עצמה של קרקע, המים שעליו אינן כתלושין מן הקרקע.

ח  [ד] השוחה לשתות, הרי המים העולים בפיו ובשפמו תלושין ברצונו:  שהדבר ידוע הוא, שהשותה יעלה המים בפיו ובשפמו; והואיל ושתה ברצונו, הרי אלו נתלשו ברצון.  אבל המים העולים בחוטמו ובראשו ובזקנו, אינן תלושין ברצון.

ט  [ה] הממלא את החבית--המים העולים אחריה, ובחבל שהוא מכונן על צווארה, ובחבל שהוא לצורכה--הרי הן תלושין ברצון; והמים שבחבל היתר על צורכה, אינן תלושין ברצונו.  נתנה תחת הצינור, כל המים שעל גבה ובחבל אינן תלושין ברצון; לפיכך אין מכשירין.

י  [ו] מי שירדו עליו גשמים, אפילו היה אב הטומאה--המים שעליו--אף על פי שירדו מצד העליון לתחתון, טהורין:  והוא, שינתק אותן מעליו בכל כוחו.  אבל אם היו שותתין ויורדין, בשעת פרישתם מיטמאין.  ובזמן שהן טהורין, אינן מכשירין, שהרי אינן תלושין עליו לרצונו; ואם ניער, הרי אלו לרצון.  עמד תחת הצינור להקר או לידוח, הרי זה לרצון; ואם היה טמא, המים שעליו טמאין.

יא  [ז] חבית שהייתה מלאה פירות, וירד הדלף לתוכה--הרי זה יערה המים מעליהן, ואינן מוכשרין, אף על פי שרצונו שימתינו בתוכה, עד שיערה המים מעליהן.

יב  [ח] עריבה שירד הדלף לתוכה, המים הניתזין והצפין מעליה אינן תלושין ברצון; נטלה לשופכה, המים שבתוכה אינן ברצון.  הניחה שיירד הדלף לתוכה, הניתזין והצפין שבתוכה אינן תלושין ברצון; ואם נטלה לשופכה, הרי אלו מכשירין, שכיון שלא שפכה במקומה, הרי תלשן ברצונו.

יג  [ט] המטביל את כליו, והמכבס את כסותו במערה--המים העולין בידיו ברצון, וברגליו אינן כתלושין ברצון.  [י] פירות שנפלו לתוך המים, ופשט ידיו ונטלן--לא הוכשרו; ואם חישב שיידוחו ידיו, הוכשרו במים שבידיו, שהמים שבידיו ושעל הפירות, הרי הן תלושין ברצון.

יד  [יא] הנותן פירותיו לתוך המים ברצונו--אם היו מים שבקרקעות, אינן מוכשרין כל זמן שהן במים; הוציאן, הוכשרו במים שעליהן או שעל ידיו, שהרי נתלשו ברצון.

טו  כיצד:  צנון או לפת שהוא בתוך המערה--נידה מדיחתו שם, והוא טהור; העלתהו כל שהוא מן המים, נטמא במגעה.

טז  [יב] קופה שהיא מלאה תורמוסין, ונתונה לתוך המקוה--מושיט ידו הטמא, ונוטל תורמוסין מתוכה והן טהורין, מפני שלא הוכשרו, שהרי מתוכה נטל ואין רצונו במים שעליהן.  העלה מן המים--הנוגעין בקופה טמאין, שהרי הוכשרו במים שבקופה שנתלשו ברצונו; ושאר כל התורמוסין שבתוך הקופה, טהורין.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


יש לך שאלה או הערה?