משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


הלכות טומאת אוכלין פרק יג

א  הממלא בקילון--מים הנשארים בקילון, הרי הן תלושין ברצון עד שלושה ימים; אבל אחר שלושה ימים, אינן תלושין ברצון, אלא אם נשאר שם משקה, אינו מכשיר.

ב  עצים שנפלו עליהן משקין ברצון, וירדו עליהן גשמים שלא לרצון--אם רבו, הרי כולן שלא לרצון; הוציאן שיירדו עליהן גשמים--אף על פי שרבו, הרי כולן לרצון.

ג  היו רגליו או רגלי בהמתו מלאות טיט, ועבר בנהר ונרחצו--אם שמח, הרי המים העולין עליהן תלושין ברצון; ואם לא שמח, אינן ברצון.

ד  [ג] המוריד את הגלגלים ואת כלי הבקר בשעת הקדים למים, כדי שיסתמו הסדקין שבעץ--הרי המים העולין בהן תלושין ברצון.

ה  [ד] המוריד את הבהמה לשתות, המים העולין בפיה תלושין ברצון; וברגליה אינן כתלושין ברצון, אלא אם כן חישב שיידוחו רגליה.  ובשעת היחף והדיש, אף שברגליה תלושין ברצון.

ו  הורידה חירש שוטה וקטן--אף על פי שחישב שיידוחו רגליה, המים העולין ברגליה אינן תלושין ברצון:  שיש להן מעשה, ואין להן מחשבה.

ז  [ה] הטובל במים, הרי כל המים שעל בשרו תלושין ברצון; אבל העובר במים, כל המים שעל בשרו אינן תלושין ברצון.

ח  [ו] מי שטבל בנהר, והיה לפניו נהר אחר ועבר בו--ביטלו השניים את הראשונים, והרי המים שעליו אינן תלושין ברצון.  וכן אם דחיו חברו לשברו או לשבר בהמתו, בטלו המים הראשונים; אבל אם דחיו דרך שחוק--לא בטלו, אלא הרי המים שעליו תלושין לרצון.

ט  טבל בנהר ועלה, וירדו עליו גשמים--אם רבו הגשמים--הרי בטלו המים הראשונים, והרי כל המים שעליו אינן תלושין ברצון.

י  [ז] השט על פני המים--המים הניתזין אינן תלושין ברצון, והמים העולין עליו תלושין ברצון; ואם נתכוון להתיז על חברו, אף הניתזין תלושין ברצון.  [ח] העושה ציפור במים--המים הניתזין ואת שבה, אינן תלושין ברצון.

יא  [ט] המודד את הבור לידע עומקו--מים העולין בידו ובדבר שמדד בו, תלושין ברצון; ואם מדד רוחבו--מים העולין בידו או בדבר שמדד בו, אינן תלושין ברצון.

יב  פשט ידו או רגלו לבור לידע אם יש בו מים--הרי המים העולין בידו או ברגלו, אינן תלושין ברצון; פשטן לידע כמה מים יש בו, העולין בהן תלושין ברצון.  זרק את האבן לבור לידע אם יש בו מים--הניתזין אינן ברצון, והמים שעל האבן אינן כתלושין.

יג  [י] החובט על השלח חוץ למים--הניתזין ממנו תלושין ברצון, שהרי רצונו שייצאו.  חבט עליו והוא בתוך המים, אינן תלושין ברצון.  [יא] המים העולין בספינה ובעקל ובמשוטות, אינן תלושין ברצון.  המים העולין במצודות וברשתות ובמכמרות, אינן תלושין ברצון; ואם ניער, הרי אלו תלושין ברצון.  וכן המים שעל הקסיה של שולחנות, ועל השיפה של לבינים--אינן ברצון; ואם ניער, הרי אלו ברצון.

יד  [יב] המוליך את הספינה לים הגדול לצורפה, המוציא מסמר לגשמים לצורפו, המניח את האור בגשמים לעשותו פחם--הרי המים שעליהן תלושין ברצון; אבל המוציא את המסמר ואת האור לגשמים לכבותו, אין המים שעליהן תלושין ברצון.

טו  [יג] שילשל את המשולת לבור להעלות בה כלי או קיתון, שילשל את הכלכלה לבור כדי שתשב עליה התרנגולת--אין המים שעליהן תלושין ברצון.

טז  [יד] הממחק את הכרישה להסיר המים שעליה, והסוחט את שיערו בכסותו--המים היוצאין תלושין ברצון; והנשארין בהן אינן תלושין ברצון, מפני שרצונו שייצאו מכולן.  וכרישה עצמה הוכשרה, שבשעת פרישתן מכשירין; ואם ניתק מים מעליה בכל כוחו, לא הוכשרה.

יז  [טו] המרעיד את האילן להשיר ממנו אוכלין או להשיר טומאה, המים הניתזין ממנו אינן תלושין ברצון.  הרעידו להשיר ממנו משקין--היוצאין ממנו, הרי הן תלושין; והנשארין בו--אף על פי שנשרו ממקום למקום--אינן תלושין ברצון, מפני שהוא מתכוון שייצאו מכולו.  וכן אם ניתזו על המחוברין, אינן תלושין ברצון.

יח  [טז] המרעיד את האילן ונפל על חברו, או סוכה ונפלה על חברתה, ותחתיהן זרעים וירקות מחוברות לקרקע, ונפלו המים על הפירות המחוברין לקרקע שתחתיהן--אותן המים שבזרעים ושבירקות אינן תלושין ברצון.

יט  [יז] שמרים של תרומה שנתן עליהן מים, כבר ביארנו בתרומות שהראשון והשני אסור לזרים; ושל הקדש בדק הבית, אף השלישי אסור; ושל קודשי מזבח, לעולם אסור; ושל מעשר שני הוודאי, ראשון בלבד אסור.

כ  כשם שאמרו לעניין איסורן, כך אמרו לעניין הכשרן--כגון שנתמדו מאליהן, והייתה בהמה שותה ראשון ראשון:  שאם היה אדם הוא שמסיר המים הראשונים--אף על פי שמאליהן נפלו--כיון שהחשיבן והקפיד עליהן, מכשירין.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת אוכלין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


יש לך שאלה או הערה?