משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק ד

א  שלוש מידות בכלי עץ שאינן עשויין לקבלה:  כל כלי עץ שהוא עשוי לתשמיש אדם בלבד, כגון הסולם--טהור, ואינו מקבל טומאה כלל, ולא ריבו אותו חכמים לטומאה.

ב  וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים והאדם, כגון השולחן והטבלה והמיטה וכיוצא בהן--מקבלין טומאה.  ומניין שהן לתשמיש אדם ותשמיש משמשיו--שהרי מניח הקערות על השולחן, והכוסות על הטבלה, והמצעות על המיטה.

ג  וכל כלי עץ העשוי לתשמיש הכלים בלבד, שהרי הוא משמש משמשי אדם--אם לא היה משמש את הכלים אלא בשעת מלאכה בלבד--הרי זה טהור מכלום:  כגון מנורה של עץ שהיא משמשת את הנר בשעת הדלקה, וכן שמניחין תחת הכלים בשעת מלאכה, והדפוסין כולן.

ד  ואם היה משמש את הכלים בשעת מלאכה, ושלא בשעת מלאכה--הרי זה מקבל טומאה:  כגון כסוי הקפצה וכיוצא בו, וכגון תיק הסיף והסכין והרומח והמספריים והתער, ותיק מכחול ובית הכוחל, ותיק המכתב, ותיק טבלה וסקורטייה ובית החיצים ובית הפגוזות, ותיק חלילין.  כל אלו וכיוצא בהן--אף על פי שאינן אלא משמשי כלים, מקבלין טומאה:  שהרי הכלי צריך להן בשעת מלאכה, ושלא בשעת מלאכה.

ה  אבל כסוי קמטרה, וכסוי תיבה, וכסוי טני, והמכבש של חרש, והכיסא שתחת התיבה והקמרון שלה, והקלב שבונין עליו תיק הספר, ובית הנגר, ובית המנעול, ובית המזוזה, ותיק נבלים, ותיק כינורות, והקלב של גודלי מצנפת, ודפוס של תפילין, וסוס של עץ של זמר שמשחקין בו, ורביעית המקוננות, וגנונת העני, וסמוכות המיטה, ונקליטי המיטה, וחמור שתחת המיטה--כל אלו וכיוצא בהן טהורין, מפני שהן משמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד.

ו  [ב] מלבן המיטה--אם היה מלובש בפיקות, ויש לו רגליים שמתחבר בהן עם המיטה--הרי זה מיטמא עם המיטה:  שהרי נותנין אותו בפני המיטה, והרי הוא כאחד מאבריה.  נתנו על שתי לשונות, והרי הוא גבוה על המיטה--אף על פי שהוא מסורג בחבלים--הואיל ואין לו רגליים, טהור:  מפני שהוא ממשמשי הכלים בשעת מלאכה בלבד, כמלבני בני לוי שתולין בהן הכינורות שלהן וכלי השיר, שהן טהורין.

ז  [ג] מכבש של אשכף שהוא מותח עליו את העור--טהור, מפני שמניח עליו את האבן במקום החקוק שיש בו ומשמש עליה:  ונמצא עשוי לשמש את הכלים בשעת מלאכה; ואינו מיטמא משום כלי קיבול, שהרי החקק שבו עשוי להתמלאות באבן.

ח  [ד] חיפויי המיטה טהורין.  וכן כל החיפויין--בין שהיו של עץ או של עצם או של עור או של מתכת, טהורין:  שנאמר "אשר ייעשה מלאכה בהם" (ויקרא יא,לב), פרט לחיפויי הכלים.

ט  וכן כלי עץ או עצם שיש בהן בית קיבול שציפה אותן במתכת--טהורין, ואינן מקבלין טומאה:  מאחר שציפה, ביטלן; והציפוי עצמו טהור כמו שביארנו.

י  [ה] העושה כלי מקצתו מן העץ, ומקצתו מן המתכת--אם היה עץ משמש את המתכת, מקבל טומאה; ואם הייתה המתכת משמשת את העץ, הכול טהור.

יא  כיצד:  מפתח של עץ, והשיניים שלו של מתכת, אפילו שן אחת--הרי זה מקבל טומאה; היה המפתח של מתכת, והשיניים שלו של עץ--הכול טהור.

יב  [ו] טבעת של מתכת, וחותמה של אלמוג--טמאה; הייתה של אלמוג, וחותמה של מתכת--הרי זו אינה מקבלת טומאה.  [ז] והשן של מתכת, או החותם--מקבל טומאה בפני עצמו, אם לא היה מחובר לעץ.

יג  וכן המעבוד והמזרה והמגוב והמסרק של ראש שניטלה אחת משיניהן, ועשיה של מתכת--הרי אלו מקבלין טומאה.

יד  [ח] מקל שעשה בראשו מסמר כמין רימון כדי שיהיה אוחז בו, אינו מקבל טומאה; עשהו כדי שלא תהיה הארץ אוכלת את העץ, מקבל טומאה.

טו  [ט] וכן מקל שטבע בו מסמרים כדי להכות בו--מקבל טומאה, שנמצא העץ משמש את המתכת; עשין לנואי--אינו מקבל טומאה, שהרי המתכת משמשת את העץ.  [י] וכן מניקייות של מתכת שקבען במקל או בדלת לנואי, טהורות.  וכן כל כיוצא בהן משאר הכלים.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


יש לך שאלה או הערה?