משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק יד

א  כל המציל בצמיד פתיל באוהל המת, מציל בצמיד פתיל באוויר כלי חרס:  אם הציל במת החמור, דין הוא שיציל בכלי חרס הקל.  וכל שאינו מציל באוהל המת, אינו מציל באוויר כלי חרס.  [ב] וכשם שאין צמיד פתיל לטומאה באוהל המת, כך אין צמיד פתיל לטומאה באוויר כלי חרס.

ב  כיצד:  קדירה שהייתה מלאה אוכלין ומשקין, ומוקפת צמיד פתיל, ונתונה בתנור הטמא--הרי הקדירה וכל מה שבתוכה טהורין.

ג  היה השרץ או משקין טמאין בתוכה, ומוקפת צמיד פתיל, ונתונה באוויר התנור--נטמא התנור.  וכן כל כיוצא בזה.

ד  [ג] טבעת טמאה שהייתה מובלעת בתוך הלבינה, או מחט טמאה שהייתה מובלעת בתוך העץ, ונפלו לאוויר כלי חרס--נטמא:  אף על פי שאם נגע כיכר תרומה בעץ זה, או בלבינה זו--טהור; הרי הן מטמאין כלי חרס מאווירו.

ה  [ד] תרנגול שבלע שרץ או בשר מת, ונפל לאוויר התנור--הרי זה טהור; ואם מת שם התרנגול, נטמא התנור:  שהבלועין בחי מצילין מיד כלי חרס, כדרך שמצילין באוהל המת.

ו  [ה] דברים שבתוך הפה או בתוך הקמטין, אינן כבלועין.  כיצד:  אדם שהיו משקין טמאין בתוך פיו, והכניס ראשו לאוויר כלי חרס--טימאהו.  וכן טהור שהיו אוכלין ומשקין לתוך פיו, והכניס ראשו לאוויר תנור טמא--נטמאו אוכלין שבפיו.  היה לו בתוך קומטו כעדשה מן השרץ, והכניסו לאוויר התנור--נטמא התנור, אף על פי שהטומאה בתוך הקמט.  [ו] ספוג שבלע משקין טמאין--אף על פי שהוא נגוב מבחוץ--אם נפל לאוויר כלי חרס--טימאהו, שסוף משקה לצאת.  וכן חתיכה של לפת, ושל גמי.

ז  חרסים שנשתמש בהן משקין טמאין, ונגבו, ונפלו לאוויר כלי חרס--לא טימאוהו.  נפלו לתנור, והוסק--נטמא, שסוף משקין לצאת.

ח  במה דברים אמורים, במשקין קלין; אבל אם נבלעו בהן משקין חמורין, כגון דם הנידה ומימי רגליה--אם היו יכולין לצאת, והקפיד עליו שייצא--הרי זה מטמא התנור, אף על פי שלא הוסק; ואם אין מקפיד עליו--אינו מטמא, עד שיוסק וייצא המשקה.

ט  וכן בגפת חדשה הבאה ממשקין טמאין, שהוסק בה התנור--נטמא, שסוף משקה לצאת; אבל בישנה, טהור.  איזו היא ישנה, לאחר שנים עשר חודש.  ואם ידוע שיוצא ממנה משקה בשעת היסק--אפילו לאחר שלוש שנים, נטמא התנור כשיוסק.

י  [ז] כלי חרס שחלקו במחיצה משפתו עד קרקעיתו, ונכנסה טומאה באוויר אחד משני החלקים--נטמא הכלי כולו:  לפי שאין דרך בני אדם לחלוק כלי חרס, כדרך שחולקין האוהלים.  לפיכך תנור שחצצו בנסרים או ביריעות, ונמצא השרץ במקום אחד--הכול טמא.

יא  [ח] כלי שהייתה טומאה בתוכו, והכניס הכלי לאוויר כלי חרס, ושפת הכלי הטמא חוץ לכלי חרס--אף על פי שהטומאה מכוונת בתוך כלי חרס, הרי זה טהור:  שנאמר "אשר ייפול מהם, אל תוכו" (ויקרא יא,לג), לא לתוך תוכו.

יב  [ט] וכן אם היה כלי חרס טמא, והכניס לאווירו כלי אחר שיש בו אוכלין ומשקין, ושפת הכלי האחר חוץ לכלי חרס--אף על פי שהאוכלין והמשקין מכוונין בתוך כלי חרס הטמא, הרי אלו טהורין:  שנאמר "כול אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא,לג), לא שבתוך תוכו.

יג  כיצד:  כוורת או קופה או קדירה או חמת וכיוצא בהן שהיה השרץ בתוכה, ושילשל הקופה לאוויר החבית או לאוויר התנור--אף על פי שהשרץ מכוון בתוך אוויר החבית--הואיל ושפת הקופה או החמת למעלה משפת החבית או התנור, הרי אלו טהורין.  ואם היה בתוך החמת או בתוך הקדירה וכיוצא בהן אוכלין או משקין, ושילשל אותן לאוויר התנור או החבית הטמאין--הרי הן טהורין.

יד  הייתה הכוורת או הקופה או החמת וכיוצא בהן נקובין, אינן מצילין:  אלא אם היה השרץ לתוכן, ושילשל אותן לאוויר כלי חרס הטהור--נטמא; ואם היו אוכלין או משקין לתוכן, ושילשל אותן לאוויר כלי חרס הטמא--נטמאו.

טו  וכמה יהיה בנקב:  אם היה בכלי שטף, במוציא זיתים.  ואם היה בכלי חרס--העשוי לאוכלין, שיעורו בזיתים; והעשוי למשקין, שיעורו בכונס משקה; והעשוי לכך ולכך, מטילין אותו לחומרו, ומשיינקב כלי חרס זה בכונס משקה, אינו מציל מיד כלי חרס.

טז  [י] סתם נקב כלי חרס בזפת--אם היה השרץ בכלי זה, ושילשלו לאוויר התנור הטהור--נטמא:  שאין הצמיד מציל על הטומאה מלטמא, כמו שביארנו.

יז  אבל אם היה בכלי זה אוכלין או משקין, ושילשלו לאוויר התנור הטמא--הרי הן טהורין, שהרי הנקב סתום.  ושאר כל הכלים שסתמן בזפת וכיוצא בו, אינו מציל מיד כלי חרס.

יח  [יא] כוורת פחותה--אף על פי שסתם הפחת בקש--אינה מצלת מיד כלי חרס, שהרי אינה כלי.  [יב] החמת והכפישה שנפחתו במוציא רימון--אף על פי שבטלו מתורת כלים, הרי אלו מצילין מיד כלי חרס:  והוא--שיהיה הפחת למעלה משפת כלי חרס מבחוץ, ויהיה בית קיבול שלהן משולשל לתוך כלי חרס.

יט  [יג] עור פשוט וכיוצא בו שהיה שוקע לאוויר כלי חרס, או לאוויר התנור, והשרץ בתוך העור--הרי התנור טמא.  ואם היה שרץ בתנור, אוכלין ומשקין שבתוך העור טמאין:  שאין מציל מיד כלי חרס אלא כלים שיש להן תוך, כגון הסל והקופה והחמת.

כ  [יד] כלי חרס שהייתה טומאה בתוכו, והיה כלי חרס טהור כפוי על פי הכלי הטמא, או שהיה הכלי שהטומאה דבוקה בתוכו כפוי על פי הכלי הטהור--אף על פי שאוויר שניהן מעורב, הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו:  שהרי לא נכנסה הטומאה עצמה לאוויר כלי חרס הטהור.

כא  לפיכך חבית שהייתה מלאה משקין טהורין, ונתונה למטה מנחושתו של תנור, ונפל שרץ לתוך התנור--הרי החבית והמשקין טהורין, אף על פי שאוויר התנור מעורב עם אוויר החבית.  וכן אם הייתה החבית כפויה על פי התנור, ופיה לאוויר התנור--אפילו המשקה שבשולי החבית טהור.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


יש לך שאלה או הערה?