משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק כא

א  החוטין היוצאין מן האריג, והחוטין שבתחילת היריעה ושבסופה, והן הנקראין נימין--כמה שיעורן:  של סדין, ושל סודרין, ושל סעיף, ושל פליון של ראש--שש אצבעות.  ושל חלוק שהוא קרוע מתחילתו ועד סופו, ואחר שלובשין אותו מקבצין אותו בלולאות--שיעור חוטיו עשר אצבעות.

ב  הסגוס והרדיד והטלית, שלוש אצבעות.  וכל היותר על השיעורין האלו--הנוגע בו טהור, אף על פי שהבגד טמא במדרס או בשאר טומאות; ואין צריך לומר שאם נגעה טומאה ביתר, שהבגד טהור.

ג  [ב] נומי הכופח של ראש, והמסווה שמניחין הערביים על פניהם, והקלקין השזורין מן השיער, והפונדה שלובש האדם על בשרו, והשמלה, והפרגוד שמניחין על הפתחים כמו פרוכת--נימיהן כל שהן.

ד  [ג] משקולת שנטמאת, הרי שנים עשר טפח מן החוט שלה חיבור לה; וכל הנוגע בחוץ לשנים עשר טפח, טהור.  ומשקולת של חרשים, שמונה עשר טפח; ושל בניין, חמישים אמה.  והיתר על מידות אלו--אף על פי שהוא רוצה בקיומו, טהור.  [ד] ומשקולת של ציידין, ושל ציירין--אפילו ארוכין כל שהן, טמאין.

ה  חוט מאזניים של זהבים, ושל פלס, ושל שוקלי ארגמן טוב, שאוחז השוקל בו ותולה המאזניים מידו--שלוש אצבעות.  קנה שלה, וחוטין שלה--כל שהן.

ו  חוט מאזניים של מוכרי עששייות של מתכות וכיוצא בהן, שלושה טפחים; קנה שלה וחוטין שלה, שנים עשר טפח.

ז  חוט מאזניים של חנוונים, ושל בעלי בתים--טפח; קנה המאזניים והחוטין שלה, שישה טפחים.  חוט מאזניים של צמרים, ושל שוקלי זכוכית--טפחיים; קנה מאזניים והחוטין שלה, תשעה טפחים.  והיתר על השיעורין האלו, אינו חיבור.

ח  [ו] החבל שמסרגין בו המיטות, מאימתיי הוא חיבור למיטה:  משיסרג בו שלושה בתים.  והנוגע בחבל מן הקשר ולפנים, טמא; מן הקשר ולחוץ עד שלוש אצבעות, טמא--מפני שהן צורכו של קשר, הרי הן מכלל המיטה.  וחוץ לשלוש אצבעות, טהור--שאינו מצורך הכלי, שאפילו פסקו אין הקשר ניתר.

ט  [ז] חבל היוצא מן המיטה שהיא טמאה--עד סוף ארבעה טפחים, הנוגע בו טהור:  שאינו מצורכי המיטה, לפי שאינו ראוי לכלום.  מתחילת חמישה ועד סוף עשרה--טמא, מפני שתולין בו את המיטות; מעשרה ולחוץ--טהור, מפני שהוא יתר על צורך המיטה.

י  [ח] אבנט של אריג שמקיפין אותו על המיטה כדי לקבץ אבריה, והוא הנקרא מזרן, שהייתה קצתו יוצאה מן המיטה--עד עשרה טפחים, הרי הוא מצורכי המיטה; יתר על עשרה, אינו מצורכי המיטה.  ומזרן שבלה--אם נשאר ממנו שבעה טפחים כדי לעשות ממנו חבק לחמור, הרי זה מקבל טומאה.

יא  [ט] מיטה שהייתה טמאה מדרס, ומזרן יוצא ממנה--עד עשרה טפחים, הרי הוא אב טומאה כמיטה והכול מדרס; מעשרה ולחוץ, הרי הוא כמגע מדרס.  דרס הזב על המזרן היוצא--מעשרה ולפנים, הרי המיטה כולה מדרס; מעשרה ולחוץ, טהורה.

יב  במה דברים אמורים, למדרס; אבל לשאר טומאות--אפילו מאה אמה, כולו חיבור.  כיצד:  מזרן שהיה כרוך על המיטה, והכניס קצתו לאוהל המת, או שנגע שרץ בקצתו, או שנפלו משקין טמאין על קצתו--נטמאת המיטה, ואפילו היה הקצה שנטמא יוצא מן המיטה מאה אמה.

יג  [י] מיטה שהיא טמאה מדרס, וכרך לה מזרן--הכול טמא מדרס; הפרישו--המיטה מדרס כשהייתה, והמזרן מגע מדרס.  הייתה טמאה טומאת שבעה, וכרך לה מזרן--כולה טמאה טומאת שבעה; הפרישו--היא טמאה טומאת שבעה כשהייתה, והמזרן טמא טומאת ערב.

יד  הייתה טמאה טומאת ערב, וכרך לה מזרן--הכול טמא טומאת ערב; הפרישו--היא טמאה טומאת ערב כשהייתה, והמזרן טהור.

טו  [יא] מיטה שכרך לה מזרן, ונגע בהן המת--הכול טמא טומאת שבעה; פירשו, טמאין טומאת שבעה.  נגע בהן שרץ וכיוצא בו, טמאין טומאת ערב; פירשו, טמאין טומאת ערב.

טז  [יב] כרע שהייתה טמאה מדרס, וחיברה למיטה--המיטה כולה מדרס; פירשה--הכרע טמאה מדרס כשהייתה, והמיטה מגע מדרס.

יז  וכן אם הייתה הכרע טמאה טומאת שבעה, וחיברה למיטה--המיטה כולה טמאה טומאת שבעה, כאילו נגע המת בכרע שלה; ואם הזה על המיטה, טהרה הכרע בכללה.  ואם פירשה קודם הזיה--הכרע טמאה טומאת שבעה כשהייתה, והמיטה טמאה טומאת ערב.

יח  הייתה הכרע טמאה טומאת ערב, וחיברה למיטה--הכול טמא טומאת ערב.  פירשה--היא טמאה טומאת ערב, והמיטה טהורה:  שאין הטמא טומאת ערב מן המת מטמא אדם, ולא כלים--מפני שהוא ולד כמו שביארנו.  וכן הדין בשן של מעדר שנטמא במת, ואחר כך חיברו למעדר.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


יש לך שאלה או הערה?