משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק כב

א  כמה שיעור הבגד להיטמא:  שלושה טפחים על שלושה טפחים למדרס, ושלוש אצבעות על שלוש אצבעות מכוונות עם המלל לטומאת המת או לשאר טומאות.

ב  במה דברים אמורים, בבגדי צמר ופשתים.  אבל בגדים של שאר מינין, אין מקבלין טומאה מכל הטומאות אלא אם היה בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים או יתר:  שנאמר "או בגד" (ויקרא יא,לב), מפי השמועה למדו שבא הכתוב לרבות שלושה טפחים על שלושה טפחים בשאר בגדים.

ג  במה דברים אמורים, בקרעים הבאים מן הבגדים.  אבל האורג בגד בפני עצמו כל שהוא, הרי זה מקבל שאר טומאות--חוץ מטומאת מדרס, שאין מקבל אותה אלא הראוי למדרס.

ד  [ב] הבגדים העבים ביותר, כגון הלבדים והנמטים הקשים, או הבגדים הרכין ביותר, כגון בגדי פשתן של מצריים שהבשר נראה מתחתן--אינן מקבלין טומאה, עד שיהיה בקרע שלושה טפחים על שלושה טפחים, בין למדרס, בין לשאר טומאות.

ה  [ג] כל הקליעות, מקבלות טומאה כבגדים:  אחד הקולע חוטים ועשה אותן פיף, או האורג אותן ועשה אותן אבנט וכיוצא בו--חוץ מקליעה שעושין אותה הצמרין לקשור בה הצמר, שהיא טהורה.  הקלע שבית קיבול אבן שבה אריג או עור, מקבלת טומאה:  נפסק בית אצבע שלה, טהורה; נפסק בית הפקיע שלה בלבד, עדיין היא בטומאתה.

ו  המכמוראות והרשתות, מקבלין טומאה.  והחרם מקבל טומאה, מפני הזוטו, מפני שעיני אותה השבכה דקין ביותר, והרי היא כבגד.

ז  העושה בגד מן החרם, טהור; מן הזוטו, מיטמא.  [ד] עשה חלוק מן המשמרת--אם יש בו שלושה על שלושה, מקבל טומאה.  [ה] משמרת של יין שבלת--אם משמשת מעין מלאכתה ראשונה, טמאה; ואם לאו, טהורה.

ח  [ו] מטפחות הספרים המצויירות--אינן מקבלות טומאה, מפני שאינן משמשי אדם:  שהרי ציורן מעיד עליהן, שלספר נעשו.  ושאינן מצויירות--מיטמאות בשאר טומאות, חוץ מטומאת מדרס, מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו, כמו שביארנו בעניין טומאת משכב ומושב.  [ז] וכסת הסבלין שמניחין על כתפיהן מפני המוט, מיטמאה במדרס.  ומשמרת של יין, אינה מיטמאה במדרס.

ט  [ח] בגד שחישב עליו לצורות, אינו מקבל טומאה; ביטל מחשבתו, הרי זה מקבל טומאה.  בעל הבית שעשה מטפחות לחפות בהן כותלים ועמודים, אינן מקבלות טומאה.  [ט] חלוק שהוא עשוי כסבכה כדי לשחק בו לשותי שיכר, אינו מקבל טומאה.  [י] כופח שנתנו על הספר, טהר מלקבל טומאת מדרס; אבל מיטמא במת ובשאר טומאות.

י  [יא] העושה אספלונית, בין על הבגד בין על העור--אף על פי שיש בהן כשיעור, טהורין.  עשה להן מלוגמה--על הבגד--אינו מקבל טומאה, שהרי נתלכלך ואינו ראוי; ועל העור--מקבל טומאה, מפני שהוא מתקנח וראוי למשכב.

יא  [יב] מאימתיי יקבל הבגד טומאה:  משיארוג בו שלוש אצבעות על שלוש אצבעות.  וכל הכלים הנארגין במחט, כגון הכיס ואנפליא--אין מקבלין טומאה, עד שתיגמר מלאכתן.  [יג] וכל הכלים הנעשין על גבי מחט, כגון מצודה--כיון שעשה בהן בית קיבול מלאכתן, מקבלין טומאה.

יב  [יד] סבכה שמניחין הבנות בראשיהן--אם התחיל לעשות אותה מפיה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור קרקרתה; ואם התחיל בה מקרקרתה--אינה מקבלת טומאה, עד שיגמור את פיה.  ושביס שלה מקבל טומאה בפני עצמו, והחוטין שלה חיבור להיטמא ולטמא.  [טו] וסבכה שנקרעה--אם אינה מקבלת רוב השיער של ראש, טהורה.

יג  [טז] חלוק של בגד, או של לבד, או של נייר--מאימתיי הוא גמר מלאכתו:  משיפתח את פיו--הגדול לפי גודלו, והקטן לפי קוטנו.  ואם נטמא החלוק, מאימתיי היא טהרתו:  משיבלה, ואינו משמש מעין מלאכתו ראשונה.  נשתייר בו רובו למעלה, עדיין הוא בטומאתו; רובו מלמטה, טהור.  ואם נקרע מבית פיו, טהור.

יד  [יז] העושה חגור מצידו של בגד, ומצידו של סדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול שפתותיו; עשהו מאמצע הבגד, ומאמצע הסדין--אינו מקבל טומאה, עד שימלול מצידו השני.  [יח] חגור שבלו צדדיו, ואמצעיתו קיימת--טמא.  [יט] שפה שפירשה מן הבגד, והתקינה לחגור בה את מותניו--מקבלת טומאה, מפני שהיא כאבנט.

טו  [כ] טלית של עני שבלת--אם היו רוב שפתותיה קיימות--אף על פי שאין בה שלוש על שלוש בריא, הרי זו מקבלת טומאה.  אין שפתותיה קיימות--אם יש בה שלוש אצבעות על שלוש אצבעות חזק ובריא, מקבלת טומאה; ואם לאו, אינה מקבלת טומאה.  וכן שאר בגדי עניים.

טז  [כא] מטלייות שאין בהן שלושה טפחים על שלושה טפחים, אינן מקבלות טומאה.  ואם חישב עליהן והכינן--מקבלין טומאה, עד שיהיו פחות משלוש על שלוש:  שכל פחות משלוש אצבעות על שלוש אצבעות אינו מקבל טומאה כלל, ואף על פי שהכינו.

יז  [כב] פחות משלושה טפחים על שלושה טפחים שהתקינו לפקוק בו את המרחץ, ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחיים, וכיוצא באלו--אם השליכו באשפה, אינו מקבל טומאה.  תלהו בבגדו או הניחו אחורי הדלת--הרי זה כמי שהניחו בתוך בגדיו, ועדיין הוא חשוב אצלו ומקבל שאר טומאות:  חוץ מטומאת מדרס, שהרי הוא פחות משלושה טפחים.

יח  [כג] שלושה טפחים על שלושה טפחים שהיה מושלך באשפה--אם היה בריא כדי לצרור בו רובע הקב מלח גס, ולא ייקרע--הרי זה מיטמא במדרס; ואם לאו, אינו מיטמא.  אבל אם היה בבית--אם היה בריא, אף על פי שאינו יכול לצרור בו מלח, או שהיה צורר מלח, ולא היה בריא--הרי זה טמא מדרס.

יט  [כד] שלושה על שלושה שנקרע, ולא הובדלו הקרעים--אם נותנו על הכיסא, וכשיישב עליו ייגע בשרו בכיסא--הרי זה טהור; ואם לא ייגע, הרי זה מיטמא במדרס.

כ  [כה] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנמהה ממנו אפילו חוט אחד, או שנמצא בו קשר, או שני חוטין מתאימין--הרי זו טהורה.

כא  [כו] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שהשליכה על האשפה, טהורה; החזירה, מקבלת טומאה.  לעולם השלכתה מטהרתה, והחזרתה מטמאתה:  חוץ משל ארגמן, ושל זהורית טובה--שאפילו הייתה על האשפה--הרי היא מקבלת טומאה, מפני שהיא חשובה.

כב  [כז] שלוש אצבעות על שלוש אצבעות שנתנה בכדור, או שעשיה כדור בפני עצמה--טהורה; אבל שלושה טפחים על שלושה טפחים שנתנו בכדור--הרי הוא כמות שהייתה, ומיטמא במדרס.  עשהו כדור בפני עצמו--אינו מיטמא במדרס, שהרי התפר ממעטו משלושה על שלושה.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


יש לך שאלה או הערה?