משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


הלכות כלים פרק כה

א  כל פשוטי כלי עץ העשויין לישיבה או לשכיבה או לרכיבה--מיטמאין במדרס, כגון המיטה והכיסא וכיוצא בהן.  [ב] המיטה והכר והכסת של מת, וכיסא של כלה, ומשבר של חיה, וכיסא של כובס שהוא כורס עליו את הכלים, וכיסא של קטן שיש לו רגליים אף על פי שאין בו גובה טפח--כל אלו מיטמאין במדרס.

ב  [ג] כיסא של ברזל שעושין בבית הכיסא, והעור נתון עליו--הרי הוא מיטמא במדרס ובשאר טומאות.  הפריש העור המחופה על הברזל--העור מיטמא במדרס, והברזל מיטמא בשאר טומאות אבל לא במדרס.  [ד] טריסקל של גמי וכיוצא בו המחופה בעור, מיטמא במדרס ובשאר טומאות; הפריש העור מעליו, העור מיטמא במדרס, אבל הטריסקל טהור מכלום, שהרי נעשה כשברי כלים.

ג  [ה] ספסלין שבמרחץ, ששתי רגליו של ספסל של עץ--מיטמא במדרס.  הייתה אחת של עץ, ואחת של שיש--אינו מקבל טומאה.  [ו] נסרים שבמרחץ ששיגמן, אינן מקבלין טומאה, שאינן עשויין לישיבה, אלא כדי שיהיו המים מהלכין תחתיהן.

ד  [ז] הסל והכלכלה שמילאן תבן או מוכין--אף על פי שהתקינן לישיבה--אינן מקבלין טומאת מדרס, שאינן ראויין לישיבה.  ואם סירגן בגמי או במשיחה על פיהן, הרי אלו מיטמאין במדרס.

ה  [ח] קורת בית הבד שעשה ראשה האחד כיסא--אינו מיטמא במדרס, מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו.  אבל אם קבע את הכיסא בקורת בית הבד, הכיסא מיטמא מדרס; ואם דרס הזב על הקורה, לא נטמא הכיסא.

ו  וכן אם קבע הכיסא בקורה גדולה.  עשה ראש הקורה הגדולה כיסא--אין טמא אלא מקום הכיסא בלבד, ושאר הקורה טהור.  וכן הדין בכיסא שקבעו בעריבה, שהוא טהור.

ז  [ט] קצת הקורה שמתקן אותו המסתת את האבן להיות יושב עליו, הרי מקום ישיבתו מיטמא במדרס.  מקום ישיבה שאחורי הקרון--טהור, שאינה אלא ישיבת צער.  [י] ראשי כלונסות שהאומנין יושבין עליהן, ושפין את האבנים וכיוצא בהן--טהורין.

ח  וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו--אפילו גובה טפח--טהור, שאין זה כלי.  וכן בול של עץ--אף על פי שסירקו וכירכמו ועשהו פנים לשער וכיוצא בו, אינו כלי; ולא מקבל טומאה, עד שיחוק בו.

ט  [יא] ראשי כלונסות שהן חקוקין--אם חקקן לדעת, מקבלין טומאה.  מצאן חקוקין--אם חישב עליהן, מקבלין טומאה מכאן ולהבא; ואם חישב עליהן חירש שוטה וקטן, או אדם שאינן שלו--טהורין.  וכן כל כיוצא בהן מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה--שאין לך מחשבה מועלת, אלא מחשבת בעלים שהן בני דעה.

י  [יב] העושה כיפה מן השאור, וייבשה וייחדה לישיבה--הרי בטלה מתורת אוכל, ומיטמאה במדרס:  שהרי היא משמשת תשמישי העץ.

יא  [יג] מחצלת הקש, מיטמאה במדרס; ומחצלת הקנים ושל חלף--טהורה, מפני שאינה ראויה למדרס.  ושאר המחצלאות--אם עשאה לשכיבה, מקבלת טומאה; עשאה לסיכוך, טהורה.  עשאה סתם--אם הייתה גדולה, סתמה לסיכוך; והקטנה, סתמה לשכיבה.  [יד] ומחצלת שעשה לה קנים לאורכה--טמאה מדרס, שעדיין ראויה לשכיבה; עשאן כמין גם, טהורה.  עשה קנים לרוחבה--אם אין בין קנה לחברו ארבעה טפחים, טהורה.

יב  נחלקה לרוחבה, עדיין מקבלת טומאה.  נחלקה לאורכה, ונשתיירו בה שלושה מעדנים של שישה טפחים--עדיין היא ראויה למדרס, ומיטמאה; פחות מכאן, טהורה.  וכן אם התיר ראשי מעדנים, טהורה.  ואף טומאת מדרס לא תקבל המחצלת, עד שתיגמר מלאכתה ותתקנב כמו שביארנו.

יג  [טו] תיבה שפתחה מלמעלן--טהורה מן המדרס, שאינה ראויה לישב עליה; ומקבלת שאר טומאות.  ושפתחה מצידה--טמאה במדרס, ובשאר טומאות.  [טז] עגלה של קטן--מיטמאה במדרס, שהרי נשען עליה.  [יז] מקל של זקנים--טהור מכלום, שאינו אלא לסייע.

יד  [יח] סנדל של סיידין, והוא סנדל של עץ--הרי הוא מיטמא במדרס, מפני שהסייד פעמים מיטייל בו עד שמגיע לביתו.  [יט] קב של קיטע שיש בו בית קיבול כתיתין--מיטמא בשאר טומאות, מפני בית קיבולו, ומיטמא במדרס, שהרי נשען עליו.

טו  [כ] ואלו טמאין משום מרכב:  מרדעת של חמור, וטפיטן של סוס, וכר הגמל, ואוכף של נאקה, וכל כיוצא בהן.  הלוחות שמניחין על גבי החמור, ואחר כך נותנין עליו המשאוי--טהורות; ואם הייתה ראויה למרכב, טמאה.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות כלים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח


יש לך שאלה או הערה?