משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות מקוות פרק ה

א  מקוה שנפלו לו שלושת לוגין מים שאובין מכלי אחד, או משניים ושלושה כלים--מצטרפין:  והוא, שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון.  מארבעה כלים, אין מצטרפין.  במה דברים אמורים, בזמן שלא נתכוון; אבל אם נתכוון לרבות את מי המקוה--אפילו נפל משקל דינר בכל שנה, מצטרף לשלושת לוגין.

ב  בין שקדמו השאובין את הכשרים, בין שקדמו הכשרים את הפסולין, או שהיו השאובין והכשרים נופלין למקוה כאחת--כיון שנפלו שלושת לוגין שאובין לתוך ארבעים סאה או לפחות מארבעים--נפסל הכול ונעשה שאוב.

ג  [ב] שניים שהטילו זה לוג ומחצה, וזה לוג ומחצה, והסוחט כסותו והגביהה, והרי המים שבה נופלין ממקומות הרבה, וכן המערה מן הצרצור, שמטיל ממקומות הרבה--הרי אלו פוסלין.

ד  [ג] המטביל כר או כסת של עור במקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות--כיון שהגביה שפתותיהן מן המים, נמצאו המים שבתוכן שאובין.  כיצד יעשה--מטבילן, ומעלה אותן דרך שוליהן.  אבל השק והקופה--מטבילין אותן ומעלין אותן כדרכן, ואינו חושש.

ה  [ד] מקוה שיש בו שלוש גומות של מים שאובין, לוג בכל גומה, ונפל לתוכו מים כשרים--אם ידוע שנפל לתוכו ארבעים סאה מים כשרים עד שלא יגיעו לגומה השלישית, כשר; ואם לאו, פסול.

ו  [ה] שני מקוות, אין בכל אחד מהן ארבעים סאה, ונפל לזה לוג ומחצה, ולזה לוג ומחצה, ונתערבו שני המקוות--הרי אלו כשרים, מפני שלא נקרא על אחד מהן שם פסול.

ז  אבל מקוה שאין בו ארבעים סאה, שנפל לתוכו שלושת לוגין מים שאובין, ואחר כך נחלק לשניים, וריבה מים כשרים על כל אחד מהן--הרי אלו פסולין:  שכל המקוה כולו שנפסל כמים שאובין הוא חשוב, וכאילו כל מימיו נשאבו בכלי.

ח  [ו] בור שהוא מלא מים שאובין, והאמה נכנסת לו ויוצאה ממנו--לעולם הוא בפסולו, עד שיתחשב שלא נשאר מן השאובין שהיו בבור שלושת לוגין.

ט  מקוה שנפל לתוכו מים שאובין ונפסל, ואחר כך ריבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה--הרי הוא בפסולו:  עד שייצאו כל המים שהיו בו, ויפחתו השאובין משלושת לוגין.

י  כיצד:  מקוה שיש בו עשרים סאה מי גשמים, ונפל לתוכו סאה מים שאובין, ואחר כך הרבה עליו מים כשרים--הרי זה בפסולו:  עד שיידע שיצאו ממנו עשרים סאה שהיו בו וחמשת קבין ויותר מרביע הקב, ולא נשאר מן הכול שנפסל חוץ מפחות משלושת לוגין.  וכן אם עשה מקוה שיש בו ארבעים סאה מים כשרים, ועירב אותו עם המקוה הזה הפסול--טהרו אלו את אלו.

יא  [ז] המסנק את הטיט לצדדין, ונמשכו ממנו שלושת לוגין למקוה--הרי זה כשר; היה תולש הטיט ומגביהו בידיו, והבדילו מן המקוה לצידה, ונמשכו ממנו שלושת לוגין--הרי אלו פסולין.

יב  [ח] גיס העובר ממקום למקום, וכן בהמה העוברת ממקום למקום, וזלפו בידיהם וברגליהם שלושת לוגין למקוה--הרי זה כשר.  ולא עוד אלא אפילו עשו מקוה בתחילה, הרי הוא כשר.

יג  [ט] מקוה שאין בו ארבעים סאה, ונפל לתוכו פחות משלושת לוגין מים טמאין שאובין--הרי זה כשר לחלה ולתרומה וליטול מהן לידיים, ופסולין להיקוות עליהן.  ירדו עליהן גשמים, ורבו עליהן--הרי אלו כשרים להיקוות עליהן.

יד  נפל לתוכו שלושת לוגין מים שאובין טמאין--הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידיים, ופסול להיקוות עליו.  ירדו גשמים ורבו עליהן--הרי הן כשרים לחלה ולתרומה וליטול מהן לידיים, ופסולין להיקוות עליהן, עד שייצאו כל המים הראשונים שנעשו כולן כשאובין, ולא יישאר מהן אלא פחות משלושת לוגין.

טו  וכן מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר דינר, ונפל לתוכו שלושת לוגין מים שאובין טמאין--הרי זה פסול לחלה ולתרומה וליטול ממנו לידיים, ופסולין להיקוות עליהן.  נפל לתוכו פחות משלושת לוגין, אפילו כולן טמאין, ואחר כך נפל לתוכו משקל דינר מי גשמים להשלימו--כשם שטהר לטבילה, כך טהר לכל דבר.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?