משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות מקוות פרק ו

א  כל הכלים המקבלין שהלכו המים עליהן, או שנפלו מתוכן--הרי אלו שאובין, ופוסלין את המקוה:  והוא, שייעשו לקבלה.  אפילו היו כלים שאין מקבלין טומאה, כגון כלי אבנים וכלי אדמה--הרי אלו פוסלין.

ב  כל כלי שלא נעשה לקבלה--אף על פי שהוא מקבל, אינו פוסל את המקוה:  כגון הסילונות שהמים נמשכין בהן--אף על פי שהן רחבים באמצע ומקבלין--אין פוסלין את המקוה, בין שהיו של מתכת או של חרס.

ג  השוקת שבסלע--אינה פוסלת את המקוה, לפי שאינה כלי.  אבל כלי שחיברו בסלע--פוסל את המקוה, אף על פי שחיברו בסיד.  ניקבה מלמטה, או מן הצד כשפופרת הנוד--כשרה, ואינה פוסלת את המקוה.

ד  הלוקח כלי גדול, כגון חבית גדולה או עריבה גדולה, וניקבו נקב המטהר אותו, וקבעו בארץ, ועשהו מקוה--הרי זה כשר.  וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבניין, אינו פוסל; והמים הנקווים בתוכו, מקוה כשר.  סתם את הנקב בסיד ובגבסים--עדיין הוא פוסל את המקוה, עד שיקבענו בארץ או יבנה.  ואם הוליכו על גב הארץ ועל גב הסיד, ומירח בטיט מן הצדדין--הרי זה כשר.

ה  המניח טבלה תחת הצינור, והרי המים נמשכין על הטבלה, ויורדין למקוה--אם היה לטבלה דופן, הרי זו פוסלת את המקוה; ואם לאו, אינה פוסלת.  זקפה תחת הצינור כדי להדיחה--אף על פי שיש לה דופן--אינה פוסלת, שהרי לא עשיה לקבל.

ו  החוטט בצינור מקום לקבל בו הצרורות המתגלגלין במים, כדי שלא יירדו עם המים--אם היה הצינור של עץ וחפר בו כל שהוא, פוסל את המקוה:  שהרי כל המים שיורדין באין מתוך כלי שנעשה לקבלה--ואפילו קבעו אחר שחקק בו, הואיל והיה עליו תורת כלי כשהיה תלוש.  אבל אם קבעו בקרקע, ואחר כך חקק בו בית קיבול--אינו פוסל.  ואם היה צינור של חרס, אינו פוסל עד שיהיה בחקק כדי לקבל רביעית.

ז  אף על פי שנתמלא המקום החקוק שבצינור צרורות המתחלחלין בתוכו--הרי הוא בפסולו, ואינו כסתום.  ירד לתוך המקום שחקק עפר, וסתמו--הרי זה כשר.

ח  [ז] הספוג והדלי שהיו בהן שלושת לוגין מים, ונפלו למקוה--לא פסלוהו:  שלא אמרו אלא שלושת לוגין שנפלו, לא כלי שנפל ובו מים שאובין.

ט  [ח] השידה והתיבה שבים--אין מטבילין בהן, אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד; ואם היו שק או קופה, מטבילין בהן.  וכן המניח שק או קופה תחת הצינור, אין המים הנמשכין מהן פוסלין את המקוה.

י  [ט] גסטרה טמאה שהיא בתוך המקוה, ושפתה למעלה מן המים, והטביל בה הכלים--טהרו מטומאתן.  אבל כשיגביה אותן מן המים עד שהן באוויר הגסטרה, מיטמא המים שעל גבן מאוויר הגסטרה, וחוזר ומטמא אותן.

יא  וכן מעיין שהוא יוצא מתחת התנור הטמא, וירד וטבל לתוכו--הוא טהור, וידיו טמאות מאוויר התנור, אלא אם כן היו המים למעלה מן התנור ברום ידיו, שנמצא כשטבל ידיו למעלה מן התנור:  שאין כלי חרס מיטהרין במקוה כמו שביארנו.

יב  [י] חבית מלאה מים שנפלה לים, אפילו לים הגדול--הטובל שם, לא עלתה לו טבילה:  אי אפשר לשלושת לוגין שלא יהיו במקום אחד.  וכיכר של תרומה, שנפל לשם--נטמא במים השאובין, שהרי המים עומדין שם.  אבל הנהרות וכיוצא בהן--הואיל והן נמשכין, הרי זה טובל שם.

יג  [יא] מים שאובין שהיו בצד המקוה--אף על פי שהמים נוגעין במי המקוה, לא פסלוהו:  מפני שהן כמקוה סמוך למקוה.  היו השאובין באמצע, פוסלין את המקוה.

יד  [יב] שתי בריכות זו למעלה מזו, וכותל ביניהן, והעליונה מלאה מים כשרים, והתחתונה מלאה שאובין, וניקב בכותל שבין העליונה לתחתונה--אם יש כנגד הנקב שלושת לוגין מים שאובין, נפסלה העליונה:  מפני שהנקב כאילו הוא באמצע העליונה, ואינו בצידה.

טו  [יג] כמה יהיה בנקב, ויהיה בו שלושת לוגין--הכול לפי הבריכה:  אם הייתה הבריכה התחתונה ארבעים סאה, צריך שיהיה הנקב אחד משלוש מאות ועשרים לבריכה.  הייתה עשרים סאה, צריך להיות הנקב אחד ממאה ושישים לבריכה.  וצא וחשב לפי חשבון זה--שהסאה ששת קבין, והקב ארבעת לוגין.

טז  [יד] שלוש מקוות זה בצד זה, בכל אחד מהן עשרים סאה מכוונות, ואחד מהן שאוב מן הצד, וירדו שלושה וטבלו בשלושתן ונערמו המים מכולן ונתערבו מלמעלה--המקוות כשרים, והטובלים טהורים:  שהרי נעשה הכול שישים סאה, מהן ארבעים כשרים זה בצד זה, ואין המים השאובין פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה, כמו שביארנו.

יז  היה השאוב באמצע, וירדו וטבלו בהן, ונערמו המים ונתערבו המקוות--הרי המקוות כמות שהיו, והטובלין טמאין כשהיו:  שהרי לא נתערבו ארבעים סאה הכשרים--לפי שאינן זה בצד זה, שהשאוב מבדיל ביניהן.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?