משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות מקוות פרק ח

א  כל המעורב למקוה--הרי הוא כמקוה, ומטבילין בו.  גומות הסמוכות לפי המקוה, ומקום רגלי פרסות בהמה שהיו בהן מים--אם היו מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד, מטבילין בהן.  [ב] חדרי המערה, וסדקי המערה--מטבילין בהן, אף על פי שאין המים שבהן מעורבין עם מי המקוה אלא בכל שהוא.  [ג] מחט שהייתה נתונה על מעלות המקוה, והיה מוליך ומביא במים--כיון שעבר עליה הגל, טהורה.

ב  [ד] עוקה שבתוך המקוה--אם הייתה הקרקע המבדלת בין העוקה ובין המקוה בריאה, ויכולה להעמיד את עצמה--אין מטבילין במים שבעוקה, עד שיהיו מעורבין עם המקוה כשפופרת הנוד; ואם אינה יכולה להעמיד את עצמה--אפילו אינן מעורבין אלא בכל שהוא, מטבילין בה.

ג  [ה] כותל שבין שני מקוות שנסדק לשתי, מצטרפין; ואם היה בשניהן ארבעים סאה, מטביל בכל אחת מהן.  ואם נסדק לערב--אין מצטרפין, עד שיהיה במקום אחד כשפופרת הנוד.  נפרץ הכותל מלמעלה--אם נתערבו המים למעלה מן הכותל כקליפת השום על רוחב שפופרת הנוד, מצטרפין.

ד  [ו] כמה הוא שיעור הנקב שהוא כשפופרת הנוד:  כרוחב שתי אצבעות בינונייות של כל אדם, וחוזרות בו; ואינן בגודל, אלא שתי אצבעות ראשונות מן הארבע שבפס היד.

ה  כל שיעמוד בשפופרת הנוד ממעט, ואפילו דברים שהן מברייתו של מים.  ספק יש בנקב כשפופרת הנוד, ספק שאין בו--אין מצטרפין:  מפני שעיקר הטבילה מן התורה; וכל שעיקרו מן התורה--אף על פי ששיעורו הלכה, ספק שיעורו להחמיר.

ו  [ז] מטהרין את המקוות העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב.  כיצד:  מביאין סילון של חרס או של אבר וכיוצא בהן, שאין הסילונות פוסלין את המקוה, ומניח את ידיו תחתיו עד שיהיה מתמלא מים ומושכו ומשיקו, עד שיתערב המים שבסילון עם מי המקוה האחר:  אפילו כשערה דייו, והרי שני המקוות שהסילון ביניהן כמקוה אחד.

ז  [ח] שלוש גומות שבנחל, התחתונה והעליונה של עשרים עשרים סאה, והאמצעית של ארבעים, ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל--אף על פי שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן, אין זה עירוב; ואין מטבילין אלא באמצעית, שאין המים הנזחלין מערבין אלא אם כן עמדו.

ח  [ט] טיט רך שהפרה שוחה ושותה ממנו, הרי זה נמדד עם המקוה; היה עבה עד שאין הפרה שוחה ושותה ממנו, אינו נמדד.

ט  [י] מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט, מטבילין בטיט ובמים.  באיזה טיט מטבילין, בטיט זה הרך שהמים צפין על גביו.

י  היו המים מצד אחד, והטיט הרך מצד אחר--מטבילין במים, ואין מטבילין בטיט.  [יא] כל שתחילת ברייתו מן המים, כגון יבחושין אדומין--מטבילין בו; ומטבילין בעינו של דג.

יא  [יב] מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות, וירדו שניים וטבלו זה אחר זה--אף על פי שרגליו של ראשון נוגעות במים, הראשון טהור והשני בטומאתו:  שהרי חסרו המים מארבעים סאה.  הטביל בו תחילה סגוס עבה וכיוצא בו, והגביהו--אם היה מקצת הסגוס נוגעת במים, הרי הטובל באחרונה טהור:  שהרי המים כולן מעורבין.

יב  הטביל בו את המיטה וכיוצא בה--אף על פי שדחק רגלי המיטה בטיט עבה שבקרקע המקוה עד שצפו המים עליה מלמעלה, הרי זו טהורה:  שהרי לא נטבעו בטיט, עד שטבלו במים תחילה.

יג  הטביל בו יורה גדולה, הרי זו טמאה כשהייתה, מפני שהמים ניתזין ויוצאין חוץ למקוה, ונמצא חסר מארבעים.  כיצד יעשה:  מורידה דרך פיה, והופכה במקוה, ומטבילה; ומעלה אותה דרך שוליה--כדי שלא יהיו המים שבתוכה שאובין, ויחזרו למקוה ויפסלו אותו.

יד  [יג] מקוה שמימיו מרודדין--כובש אפילו חבילי קש וחבילי קנים בתוך המים ומן הצדדין, עד שייערמו המים למעלה; ויורד וטובל לתוכן.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?