משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות מקוות פרק י

א  ספק מים שאובין שטיהרו חכמים כיצד:  מקוה שנסתפק לו אם נפלו לתוכו מים שאובין או לא נפלו, ואפילו ידע בוודאי שנפלו, ספק יש בהן שלושת לוגין או לא היה בהן שלושת לוגין, ואפילו ידע בוודאי שיש בהן שלושת לוגין, ספק שהיה במקוה שנפלו בו ארבעים סאה ספק שלא היה--הרי זה כשר.

ב  שני מקוות, אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו--נפלו שלושת לוגין מים שאובין לאחד מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלו--ספקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה.  היו שניהן פחותין מארבעים סאה, ונפלו לאחד מהן, ואין ידוע איזה הוא--כל אחד משניהן פסול:  שאין לו במה יתלה; אם לזה נפלו, נפסל, ואם לזה נפלו, נפסל.

ג  מקוה שהניחו ריקן, ובא ומצאו מלא--כשר, מפני שזה ספק מים שאובין למקוה זה.  [ד] צינור שהיה מקלח למקוה, והמכתשת נתונה בצידו--ספק מן הצינור למקוה, ספק מן המכתשת למקוה--הרי זה פסול, מפני שהפסול מוכיח; ואם יש במקוה רובו מים כשרים, הרי זה כשר, שזה ספק מים שאובין הוא, שהרי יש שם כשר קבוע.

ד  [ה] כל המקוות הנמצאות בארץ העמים--פסולין, שחזקתן שאובין.  וכל המקוות הנמצאות בארץ ישראל במדינות לפנים מן המפתח--בחזקת פסולין, שאנשי המדינה מכבסין בהן ומטילין לתוכן מים שאובין תמיד; וכל המקוות הנמצאות בארץ ישראל חוץ למפתח--בחזקת טהרה, שחזקתן מן הגשמים.

ה  [ו] הטמא שירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, ואפילו טבל ספק יש בו ארבעים סאה ספק שאין בו, שני מקוות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד אין בו, וטבל באחד מהן ואין ידוע באיזה מהן טבל--ספקו טמא:  לפי שהטמא בחזקתו, עד שייוודע שטבל כראוי.

ו  וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר, בין שהיה המקוה ברשות הרבים בין שהיה ברשות היחיד--כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות, עד שייוודע זמן שנמדד בו והיה שלם.

ז  במה דברים אמורים, בשהייתה הטבילה מטומאה חמורה.  אבל אם טבל מטומאה קלה, כגון שאכל אוכלין טמאין, או שתה משקין טמאין, או בא ראשו ורובו במים שאובין, או נפלו על ראשו ועל רובו שלושת לוגין מים שאובין--הואיל ועיקר דברים אלו מדבריהם, הרי ספקו טהור כמו שביארנו; ואף על פי שנסתפק לו אם טבל או לא טבל, או שנמצא המקוה חסר לאחר זמן וכיוצא בספקות אלו--הרי זה טהור.

ח  [ז] שני מקוות, אחד כשר ואחד פסול, וטבל באחד מהן מטומאה חמורה, ועשה טהרות--הרי אלו תלויות.  טבל בשני, ועשה טהרות--הראשונות תלויות כשהיו, והשנייות טהורות; ואם נגעו אלו באלו--הראשונות תלויות, ושנייות יישרפו.  וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו, וטבל בשני ועשה טהרות.

ט  אבל אם טבל באחד מהן מטומאה קלה, ועשה טהרות, ונטמא טומאה חמורה, וטבל בשני ועשה טהרות--הראשונות טהורות, והשנייות תלויות; ואם נגעו אלו באלו--הראשונות יישרפו, והשנייות תלויות כשהיו.

י  היה באחד מהן ארבעים סאה, ואחד כולו שאוב, וטבלו בהן שניים, אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה, ועשו טהרות--הטובל מטומאה חמורה, טהרותיו תלויות; והטובל מן הקלה, טהרותיו טהורות.

יא  היה אחד טמא וירד לטבול, והשני ירד להקר--זה שירד לטבול באחד מהן, טהרותיו תלויות כמו שביארנו.  וזה שירד להקר, טהור כשהיה, שזה ספק מים שאובין הוא, שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא.

יב  [ח] שני מקוות של עשרים עשרים סאה, אחד שאוב ואחד כשר, הקר באחד מהן, ועשה טהרות--הרי אלו טהורות; הקר בשני, ועשה טהרות--הרי אלו יישרפו, שהרי בוודאי בא ראשו ורובו במים שאובין כמו שביארנו.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות מקוות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?