משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


הלכות גניבה פרק ג

א  כבר ביארנו בהלכות נערה, שכל העושה עבירה שיש בה עוון מיתת בית דין ותשלומין--אינו משלם, אף על פי שהיה שוגג.  והעושה עבירה שנתחייב בה מלקות ותשלומין--לוקה ואינו משלם, לפי שאין אדם לוקה ומשלם; לפיכך אם היה שוגג, או לא התרו בו--משלם ואינו לוקה.

ב  במה דברים אמורים, בשנתחייב בתשלומין עם עוון מיתת בית דין כאחת, או שנתחייב תשלומין ומלקות בבת אחת.  אבל אם נתחייב בתשלומין, ואחר כך נתחייב במיתת בית דין או במלקות, או שנתחייב מלקות או מיתת בית דין, ואחר כך נתחייב בתשלומין--הרי זה לוקה ומשלם ומת.

ג  [ב] כיצד:  זרק חץ בשבת מתחילת ארבע לסוף ארבע וקרע בגד חברו בהליכתו, או שהדליק גדיש חברו בשבת, או שגנב כיס בשבת והיה מגררו עד שהוציאו מרשות הבעלים שהיא רשות היחיד לרשות הרבים ואיבדו שם--הרי זה פטור מן התשלומין:  שאיסור שבת ואיסור גניבה והיזק באין כאחת.

ד  אבל אם גנב כיס בשבת, והגביהו שם ברשות היחיד, ואחר כך הוציאו לרשות הרבים, והשליכו לנהר--חייב לשלם תשלומי כפל:  שהרי נתחייב באיסור גניבה, קודם שיתחייב באיסור סקילה.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  וכן אם קצץ אילן חברו ביום טוב, והתרו בו, או שהדליק את הגדיש ביום הכיפורים, והתרו בו, או שטבח ביום הכיפורים, והתרו בו--פטור מן התשלומין; אבל אם לא התרו בו--חייב בתשלומין, ומשלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ו  [ג] גנב שטבח בשבת או לעבודה זרה, אפילו בשגגה--פטור מתשלומי ארבעה וחמישה כמו שביארנו.  [ד] הייתה פרה שאולה אצלו, וטבחה בשבת דרך גניבה--פטור אף מן הכפל:  שהרי איסור שבת ואיסור גניבה באין כאחת; ואם אין גניבה, אין טביחה ואין מכירה.

ז  [ה] גנב שמכר בשבת, או שמכר לעבודה זרה--חייב לשלם תשלומי ארבעה וחמישה, שאין במכירה מיתה.  ואם נעשת מלאכה בשבת בעת המכירה, פטור מתשלומי ארבעה וחמישה.  כיצד:  כגון שלא הקנה לו עד שתנוח בחצר הלוקח, שנמצא כשהוציא מרשות לרשות איסור שבת ומכירה באין כאחת.

ח  [ו] עשה שליח לשחוט לו, ושחט לו השליח בשבת--הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמישה, שהרי זה הגנב לא עשה עוון מיתת בית דין, וכבר ביארנו שהשוחט על ידי שליח, חייב בתשלומין.

ט  [ז] היו שניים מעידים שגנב--בין שהעידו הן עצמן שטבח או מכר, בין שהעידו אחרים שטבח או מכר--משלם תשלומי ארבעה וחמישה.  היו שניים מעידים שגנב, ועד אחד מעיד שטבח או מכר, או שהודה מעצמו שטבח או מכר--משלם תשלומי כפל, ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמישה:  שהמודה בקנס, פטור כמו שביארנו.

י  [ח] מי שהודה בקנס, ואחר כך באו עדים--אם הודה בתחילה בפני בית דין ובבית דין, פטור.  אבל אם הודה חוץ לבית דין, או שהודה בפני שניים בלבד, ואחר כך באו עדים--הרי זה משלם קנס על פיהם.

יא  [ט] כיצד:  הודה בבית דין שגנב, ואחר כך באו עדים שגנב--פטור מן הכפל, שהרי חייב עצמו בקרן קודם שיבואו עדים.  אבל אם אמר לא גנבתי, שפטר עצמו מן הכול, ובאו עדים שגנב, וחזר ואמר בבית דין טבחתי או מכרתי--אם באו עדים אחר כך שטבח או מכר, משלם תשלומי ארבעה וחמישה, לפי שפטר עצמו תחילה מכלום, עד שבאו העדים.

יב  [י] הגונב שור של שני שותפין, וטבחו או מכרו, והודה בבית דין לאחד מהן וכפר באחר, ואחר כך באו עדים שגנב וטבח או מכר--משלם לזה שכפר בו חמישה חציי בקר, וארבעה חציי שה.

יג  [יא] דין הגנב לשלם הקרן והכפל או תשלומי ארבעה וחמישה, מן המיטלטלין שלו.  אם לא נמצאו לו מיטלטלין--בית דין יורדין לנכסיו, וגובין הכול מן היפה שבנכסיו כשאר הנזקין:  שנאמר בהן "מיטב שדהו ומיטב כרמו, ישלם" (שמות כב,ד).  ואם אין לו קרקע ולא מיטלטלין--בית דין מוכרין אותו, ונותנין דמיו לניזק:  שנאמר "אם אין לו, ונמכר בגניבתו" (שמות כב,ב).

יד  [יב] האיש נמכר בגניבתו, אבל לא האישה; ודבר זה, מפי הקבלה.  ואין הגנב נמכר אלא בקרן; אבל הכפל או תשלומי ארבעה וחמישה--אינו נמכר בו, אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר.

טו  [יג] גנב את הגוי, או את ההקדש--אינו נמכר על הקרן, אלא הרי זה עליו חוב עד שיעשיר.

טז  [יד] היה קרן הגניבה מאה, ואין הגנב שווה אלא חמישים--הרי זה נמכר, ושאר הקרן עם הכפל עליו חוב עד שייצא בשביעית ויעשיר וישלם.  היה הגנב שווה מאה ואחד, אינו נמכר:  שנאמר "ונמכר בגניבתו" (שמות כב,ב), עד שיהיו דמיו כולן מובלעין בגניבתו.

יז  [טו] גנב ונמכר, וחזר וגנב--אם לשני גנב, הרי זה נמכר פעם שנייה; ואפילו גנב מאה איש, נמכר מאה פעמים.  ואם את הראשון גנב פעם שנייה--אינו נמכר שנייה, אלא יישאר עליו הכול חוב.

יח  [טז] גנב לזה, וחזר וגנב לזה, וחזר וגנב לזה--כולן שותפין בו:  אם היו דמיו כנגד הקרן של שלושתן, או פחות מן הקרן--נמכר ומחלקין ביניהן, ושאר הכפלות חוב עליו; ואם היו דמיו יתר--אינו נמכר, והכול חוב עליו עד שיעשיר.

יט  [יז] שותפין שגנבו כאחד--משלשין ביניהן, וכל אחד מהן נמכר בחלקו מן הקרן; וכל מי שדמיו יתר על חלק הקרן שנתחייב בו, אינו נמכר בו.


משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


יש לך שאלה או הערה?