משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות מכירה פרק ח

א  המוכר שדה לחברו באלף זוז, ונתן לו מקצת הדמים, והיה יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים--אפילו לא נשאר לו אלא זוז אחד--לא קנה הלוקח את כולה, אף על פי שכתב את השטר או שהחזיק.

ב  חזר בו הלוקח, יד מוכר על העליונה:  רצה--אומר לו הא לך מעותיך, או קנה מן הקרקע כנגד המעות שנתת; ונותן לו מן הזיבורית שבה.  ואם חזר המוכר, יד הלוקח על העליונה:  רצה--אומר לו תן לי מעותיי, או תן לי קרקע כנגד מעותיי; ונוטל מן היפה שבה.

ג  ואם לא היה יוצא ונכנס ותובע--קנה לוקח את כולה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו; ושאר הדמים עליו כשאר החובות.  [ג] מכר שדהו מפני רעתה--אף על פי שהוא נכנס ויוצא ותובע שאר הדמים, קנה הכול; ואין הלוקח יכול לחזור בו, שזה שתובע ורודף, לא מפני שעדיין לא גמר והקנה, אלא כדי שלא יחזור בו הלוקח.

ד  וכן הדין במוכר מיטלטלין--אף על פי שמשך הלוקח הפירות והוציאן לרשותו, והמוכר נכנס ויוצא על שאר הדמים--לא קנה; ויד החוזר בו על התחתונה, כמו שביארנו:  אלא אם כן מכר מפני רעת ממכרו, הרי זה קנה הכול.

ה  לקח שווה מאה במאתיים, והיה המוכר יוצא ונכנס ותובע שאר הדמים--הרי זה ספק אם הוא כמוכר שדהו מפני רעתה, ואינו תובע אלא מפני שמכר ביוקר, או אינו כמוכר שדהו מפני רעתה, וזה שתובע מפני שעדיין לא גמר להקנותו עד שייקח כל הדמים.

ו  לפיכך הרוצה לחזור בו משניהם, אינו יכול לחזור; ואם תפס המוכר ממקח שמכר כנגד המעות שנשארו לו, אין מוציאין מידו.

ז  [ו] הקונה דבר מחברו, ונתן לו את הדמים, וטעה במניין המעות, ולאחר זמן תבעו המוכר ואמר לו מאה שנתת לי אינם אלא תשעים--נקנה המקח ומחזיר לו העשרה, אפילו אחר כמה שנים:  בין בקרקע בין במיטלטלין.

ח  [ז] האומר לחברו כשאמכור שדה זו, הרי היא מכורה לך מעכשיו במאה זוז, וקנה מידו על כך, ולאחר זמן מכרה לאחר במאה--קנה הראשון.  מכרה ביותר על מנה--קנה האחרון, שלא אמר לו אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו תחילה, וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר אלא מפני התוספת שהוסיף זה על שווה; ונמצא כמי שנאנס ומכר.

ט  [ח] אמר לו כשאמכרנה, הרי היא קנויה לך מעכשיו במה שישומו אותה בית דין שלושה--אפילו על פי שניים מן השלושה; אמר לו כמו שאומרים שלושה, עד שיאמרו השלושה.  וכן אם אמר לו כמו שישומו בית דין ארבעה--עד שישומו הארבעה כולן ויסכימו, וימכור לאחר כמה שהסכימו; ואחר כך יקנה הראשון.

י  שמו אותה שלושה או ארבעה, ואמר המוכר עד שיבואו שלושה אחרים או ארבעה וישומו--אין שומעין לו, שהרי קנו מידו תחילה שמכר מעכשיו.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?