משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות מכירה פרק כה

א  המוכר דבר שיש לו תשמישין--לא מכר את תשמישיו, אלא אם כן פירש.  כיצד:  המוכר את הבית--לא מכר את היציע שבסביבות הבית, אף על פי שהיא פתוחה לתוכו.

ב  במה דברים אמורים, בשהיה רוחב היציע ארבע אמות או יתר; אבל פחות מזה, הרי הוא בכלל הבית.  וכן העלייה שעל גבי הבית הפתוחה לתוכו בארובה במעזיבת הבית, הרי היא בכלל הבית.

ג  [ב] המוכר את הבית--לא מכר את החדר שלפנים ממנו, אף על פי שמסר לו מצרים החיצונים; ולא את הגג, בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים ויש בו רוחב ארבע אמות; ולא את הבור החפור בקרקע, ולא את הדות הבנוי בבור, אף על פי שמכר לו העומק והרום, כמו שביארנו.

ד  [ג] וצריך המוכר לקנות לו דרך מן הלוקח, כדי להיכנס בה לבור זה או דות ששייר:  שכל המוכר, בעין יפה מוכר.  ואם אמר לו מכרתי לך הבית, חוץ מן הבור או הדות--אינו צריך לקנות לו דרך.  וכן המוכר בור או דות בלבד--אין הלוקח צריך לקנות לו דרך, אלא נכנס בתוך ביתו של מוכר עד הבור וממלא.

ה  [ד] שני בתים זה לפנים מזה--מכר שניהם לשניים, או נתן שניהם לשניים--אין להם דרך זה על זה; ואין צריך לומר אם נתן החיצון, ומכר הפנימי.  אבל אם מכר את החיצון, ונתן את הפנימי--יש לו דרך:  שכל הנותן, בעין יפה נותן יתר מן המוכר.

ו  [ה] המוכר את הבית--מכר את התנור, ואת הכיריים, ואת מלבנות הפתחים המחוברין בטיט, ואת הדלת, ואת הנגר, ואת המנעול; אבל לא את המפתח.  ומכר את המכתשת הקבועה, אבל לא את המטולטלת.  ומכר את האיצטרוביל, אבל לא את הכלי שהקמח יורד לתוכו שהוא כמו קפיפה של עץ.  ולא מכר את מלבנות כרעי המיטה.  ולא את מלבנות החלונות, אף על פי שהן מחוברין בטיט, מפני שהן לנואי.  ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.

ז  [ו] המוכר את החצר--מכר בורות שיחין ומערות שבתוכה, וכל הבתים החיצונים והפנימיים, ובתים שיש בהן החול, והחנייות הפתוחות לתוכה; אבל שאינן פתוחות לה, אין נמכרות עימה.  היו פתוחות לכאן ולכאן--אם רוב תשמישן לתוכה, נמכרות עימה; ואם לאו, אין נמכרות עימה.  ולא מכר את המיטלטלין שבתוכה.  ובזמן שאמר היא וכל מה שבתוכה, הרי כולם מכורין.  ובין כך ובין כך, לא מכר את המרחץ ולא את בית הבד שבתוכה.

ח  [ז] המוכר את בית הבד--מכר את האבן הגדולה הבנויה בארץ שטוחנים עליה הזיתים, ואת הכלונסות של ארז שסומכין בהן בעת טחינת הזיתים, ואת היקבים, ואת הכלים שנותנין בהן הזיתים הכתושין והם המפריכות; אבל לא מכר את הריחיים העליונה.  ובזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.  ובין כך ובין כך, לא מכר את הכובשין שמכבשין בהן הזיתים, ולא את הגלגל, ולא את הקורה, ולא את השקין, ולא את המרצופין.

ט  [ח] אמר לו בית הבד וכל תשמישיו אני מוכר לך, קנה כולן.  היו חוצה לה חנייות ששוטחים בהן הזיתים או השומשמין--אם מסר לו המצרים שלהן, קנה הכול; ואם לאו, לא קנה אלא מה שבתוכו.

י  [ט] המוכר את המרחץ--מכר את בית הנסרים שיושבין עליהן כשהן ערומים, ואת בית היקמים שנוטלין בהן המים, ואת בית הספסלין שיושבין עליהן בחצר המרחץ כשהן לבושים, ואת בית הווילאות שמסתפגין בהן.  אבל לא מכר את הנסרים עצמן, ולא את היקמים עצמן, ולא את הספסלין עצמן, ולא את הווילאות עצמן.  ובזמן שאמר לו הוא וכל מה שבתוכו, הרי כולן מכורין.  בין כך ובין כך, לא מכר את הבריכות המספקות לו מים בין בימות החמה בין בימות הגשמים, ולא את בית כינוס העצים.  ואם אמר לו מרחץ וכל תשמישיו אני מוכר לך--הרי כולן מכורין, אף על פי שהן חוצה לו.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?