משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


הלכות מכירה פרק כט

א  שלושה--אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר, דין תורה:  החירש, והשוטה, והקטן.  אבל חכמים תיקנו שיהיה החירש והקטן נושא ונותן במיטלטלין ומעשיו קיימין, משום כדי חייו.

ב  החירש כיצד נושא ונותן:  חירש שאינו לא שומע ולא מדבר, או שמדבר ואינו שומע כלום--מוכר ולוקח ברמיזה במיטלטלין, אבל לא בקרקע.  אף במיטלטלין, לא יתקיימו מעשיו, עד שבודקין אותו בדיקות רבות, ומתיישבין בדבר.

ג  אילם ששומע ואינו מדבר, או מי שנשתתק--מקחו מקח, וממכרו ממכר, ומתנותיו קיימות בכול, בין במיטלטלין בין בקרקע:  והוא שייבדק כדרך שבודקין לגיטין, או יכתוב בכתב ידו.

ד  השוטה--אין מקחו מקח, ואין ממכרו ממכר, ואין מתנה ממתנותיו קיימת.  ובית דין מעמידים אפטרופוס לשוטים, כדרך שמעמידין לקטנים.

ה  מי שהוא עת שוטה ועת שפוי, כגון אלו הנכפין--בעת שהוא שפוי, כל מעשיו קיימין, וזוכה לעצמו ולאחרים, ככל בן דעת.  וצריכין העדים לחקור הדבר היטב, שמא בסוף שפייותו ובתחילת שטייותו עשה מה שעשה.

ו  קטן עד שש שנים, אין הקניתו לאחרים כלום.  ומשש שנים עד שיגדיל, בודקין אותו:  אם יודע בטיב משא ומתן--מקחו מקח, וממכרו ממכר, ומתנתו מתנה, בין בדבר מרובה בין בדבר מועט, בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע.  ודבר זה מדברי חכמים כמו שביארנו, כדי שלא ייבטל ולא ימצא מי שימכור לו ולא ייקח ממנו.  והכול במיטלטלין; אבל בקרקע--אינו מוכר ולא נותן, עד שיגדיל.

ז  במה דברים אמורים, בקטן שאין לו אפטרופוס; אבל אם היה לו אפטרופוס--אין מעשיו כלום אפילו במיטלטלין, אלא מדעת האפטרופוס:  שאם רצה לקיים מקחו וממכרו ומתנתו במיטלטלין, מקיים.

ח  בודקין את הקטן לידע אם יודע טיב משא ומתן או אינו יודע, עד שיגדיל:  לפי שיש שם קטן נבון, שהוא יודע והוא בן שבע; ויש אחר שאפילו הוא בן שלוש עשרה, אינו יודע טיב משא ומתן.

ט  קטן היודע בטיב משא ומתן שאין לו אפטרופוס, שנשא ונתן במיטלטלין, וטעה--דינו כדין הגדול:  פחות משתות, מחילה; שתות, תחזור ההוניה; יתר על שתות, בטיל המקח כמו שביארנו.

י  אני אומר שאין מקח הקטן וממכרו קיימין במיטלטלין, אלא בשמשך או המשיך.  אבל אם נתן מעות על המקח, וחזר בו--אינו מקבל מי שפרע; ואחרים שחזרו בו, עומדין במי שפרע.

יא  [ט] וכן אם קנה מיד הקטן, או השכיר מקום המיטלטלין, וחזר בו--לא קנה הלוקח:  שאין מוציאין מיד הקטן בדין, ואין הקניין מיד הקטן כלום--שהקניין בשטר, ואין העדים חותמין אלא על שטר אדם גדול.

יב  [י] וכן קטן שקנה מיטלטלין מאחרים, וקנו מידן, או שכר מהם המקום--לא קנה עד שימשוך, לפי שאינו זוכה בדרכים שזוכין בהן הגדולים.  ראיה לדבר--שאין חצרו של קטן ולא ארבע אמות שלו קונין לו, מפני שנתרבו מדין שליחות ולא מדין ידו כמו שיתבאר, ולא יהיה הקניין או שכירות המקום, גדול מחצרו.  אבל הקטנה שנתרבת חצרה מידה, תקנה המיטלטלין מאחרים, אם קנו מידן, או בשכירות מקום.

יג  [יא] ייראה לי שקטן שקנה קרקע, ונתן דמים, והחזיק--תעמוד בידו, אף על פי שאין ממכרו בקרקע כלום:  שהקטן כמי שאינו לפנינו הוא; וזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לו אלא בפניו.

יד  [יב] קטן שהגדיל, והביא הזכר שתי שערות אחר שלוש עשרה שנה, והבת אחר שתים עשרה שנה--אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן--מקחו מקח, וממכרו ממכר, ומתנתו מתנה במיטלטלין; אבל בקרקע, אין מעשיו קיימין, עד שיהיה יודע בטיב משא ומתן, אחר שיגדיל.

טו  [יג] במה דברים אמורים, בקרקע שלו.  אבל קרקע שירש מאבותיו, או משאר מורישיו--אין ממכרו ממכר, עד שיהיה בן עשרים שנה, אף על פי שהביא שתי שערות, ואף על פי שיודע בטיב משא ומתן:  שמא ימכור בזול, מפני שדעתו נוטה אחר המעות; ועדיין לא נתיישבה דעתו בדרכי העולם.

טז  [יד] מתנתו כשהוא פחות מבן עשרים--בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע, הרי זו קיימת:  שאילו לא הגיעה לו הניה גדולה, לא נתן; והוא דבר שאינו מצוי תמיד.  ואמרו חכמים תתקיים מתנתו, כדי שיהיו דבריו נשמעין.

יז  [טו] במה דברים אמורים שהוא מוכר בקרקע אביו כשהוא בן עשרים, כשהביא שתי שערות, או כשנולדו לו סימני סריס.  אבל אם לא הביא, ולא נעשה סריס--עדיין קטן הוא, ואין ממכרו בקרקע ממכר ואפילו בנכסיו, עד שיגיע לרוב שנותיו.

יח  [טז] מי שמכר בין בנכסיו בין בנכסי אביו, ומת, ובאו קרוביו ועירערו שהיה קטן בעת שמכר, וביקשו לבודקו--אין שומעין להם לנוולו; ועוד, שהסימנים עשויין להשתנות במיתה.  וחזקה היא שאין העדים חותמין על השטר, אלא אם כן ידעו בוודאי שהמוכר גדול.

יט  [יז] פחות מבן עשרים שמכר קרקע אביו--חוזר ומוציא מיד הלוקח, בין קודם עשרים בין לאחר עשרים; ומוציא מן הלוקח כל הפירות שאכל.  ואם הוציא הוצאות, או שנטע וזרע--שמין לו, ומחזיר את השאר.

כ  כדין זה הורו רבותיי.  ואני אומר שאפילו קטן שמכר קרקע מנכסי אביו, וכשנעשה בן עשרים לא מיחה--אינו יכול לחזור:  שכיון שלקח המעות, ונשתמש הלוקח בקרקע זו בפניו כשהוא בן עשרים ולא מיחה--נתקיימה ביד הלוקח, שהרי רצה בממכרו.

כא  [יח] השיכור--מקחו מקח, וממכרו ממכר, ומתנותיו קיימין.  ואם הגיע לשכרותו של לוט, והוא השיכור שעושה ואינו יודע מה יעשה--אין מעשיו כלום, והרי הוא כשוטה או כקטן פחות מבן שש.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות מכירה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל


יש לך שאלה או הערה?