משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות זכייה ומתנה פרק ב

א  נכסי גר שאין לו יורשים, ונכסי ההפקר, ושדה שמכרה הגוי לישראל ועדיין לא החזיק בה--כולם דינם שווה:  כל המחזיק בהם בדרך מדרכי החזקה שביארנו בהלכות מכירה--קנה, חוץ מאכילת הפירות.

ב  כיצד:  הלוקח קרקע מחברו, והחזיק בה באכילת פירותיה--קנה כמו שביארנו; אבל בנכסי ההפקר, או נכסי הגר--אפילו אכל פירות האילן כמה שנים, לא קנה לא גוף האילן ולא גוף הקרקע, עד שיעשה מעשה בגוף הארץ, או יעבוד עבודה באילן.

ג  ומעשה באישה אחת שאכלה פירות דקל שלוש עשרה שנה, ובא אחר והחזיק באילן בעבודה שעבד בגוף האילן; ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו זה האחרון קנה.

ד  [ג] יש דברים רבים שאם החזיק בהן הלוקח, לא קנה עדיין; ואם החזיק באחד מהן בנכסי הגר, או נכסי הפקר, וכיוצא בהן--קנה.  כיצד:  המוצא פלטורין גדולים בנויין בנכסי הגר, וסייד בהן סיוד אחד, או כייר בהן כיור אחד, כמו אמה או יתר מכנגד הפתח--קנה.  [ד] הצר צורה בנכסי הגר, קנה.  המציע מצעות בנכסי הגר, קנה.  הנר את השדה בנכסי הגר, קנה.

ה  המפצל זמורות הגפן או שריגי האילנות וכפות התמרים בנכסי הגר--אם דעתו לעבודת האילן, קנה; ואם דעתו להאכיל העצים לבהמה, לא קנה.  [ה] כיצד:  היה כורת מכאן ומכאן, הרי חזקתו שנתכוון לעבודת האילן; היה כורת מרוח אחת, אינו מתכוון אלא לעצים.

ו  וכן המלקט עצים ועשבים מן השדה--אם דעתו לתקן הארץ, קנה; ואם לעצים, לא קנה.  [ו] כיצד:  לקט הגס והדק, הרי זה בחזקת שנתכוון לתקן את הארץ; לקט הגס הגס, הרי זה בחזקת שנתכוון לעצים.  וכן המשווה פני הארץ--אם דעתו לתקן הארץ, קנה; ואם דעתו להשוות מקום שיעמיד בו גורן, לא קנה.  [ז] כיצד:  היה לוקח עפר המקום הגבוה ונותנו למקום הנמוך, הרי זה מתקן הארץ.  ראינוהו שאינו מקפיד על זה, אלא משליך העפר והצרורות בכל מקום בלא הקפדה--הרי זה בחזקת שאינו מתכוון אלא להשוות מקום לדיש.

ז  וכן הפותח מים לתוך הארץ--אם לתקן הארץ, קנה; ואם לצוד הדגים, לא קנה.  [ח] כיצד:  עשה מקום שייכנסו בו המים בלבד, הרי זה מתכוון לתקן הארץ; עשה שני פתחים אחד להכניס ואחד להוציא, הרי זה מתכוון לצוד דגים.

ח  [ט] הבונה פלטורין גדולים בנכסי הגר, ובא אחר והעמיד להם דלתות--קנה האחרון:  שהראשון לא עשה בגוף הארץ כלום, והרי הוא כמי שעשה גל של אבנים על גב הארץ שאינו קונה, שהרי לא הועיל בגדר זה, מפני שהוא רחב ביותר ומפולש; ואין צורת אותו הבניין מועלת, עד שיעמיד דלתות.

ט  [י] המפיץ זרע לתוך התלמים, לא קנה:  שבעת שהשליך הזרע, לא השביח כלום; ובעת שיצמח והשביח, שבח הבא מאליו הוא ואינו קונה.

י  [יא] הייתה מחיצה בנכסי הגר, ובא זה ועשה מחיצה אחרת על גבה--לא קנה:  ואפילו נבלעה מחיצה התחתונה, והרי העליונה קיימת, שבעת שבנה לא הועיל, ובעת שהועיל מאליו בא המעשה.

יא  [יב] המחזיק בנכסי הגר ובהפקר, והוא אין דעתו לקנות--אף על פי שבנה וגדר, לא קנה.  [יג] העודר בנכסי הגר, וכסבור שהן שלו--לא קנה; עדר בנכסי גר זה, וכסבור שהן של גר אחר--הואיל ונתכוון במעשיו אלו לקנות מן ההפקר, הרי זה קנה.

יב  [יד] היה משכון ישראל ביד הגר, וכשמת הגר בא ישראל אחר והחזיק במשכון--מוציאין אותו מידו:  שכיון שמת הגר, בטל שיעבודו.

יג  [טו] היה משכון הגר ביד ישראל, ובא ישראל אחר והחזיק בו--לוקח ממנו הראשון כנגד מעותיו, והאחרון קונה את השאר.  [טז] במה דברים אמורים, בשלא היה המשכון בחצר הראשון; אבל אם היה בחצרו--חצרו קונה לו שלא מדעתו כמו שביארנו בעניין מציאה, ואין לזה האחרון כלום.

יד  [יז] גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, והיו בהן עבדים גדולים--קנו עצמן בני חורין.  אבל העבדים הקטנים--הרי הן כבהמה, וכל המחזיק בהן זכה; וכבר ביארנו דרכי החזקה שיקנו בה העבדים.

טו  [יח] גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו, ושמעו שעדיין לא מת, או שיש לו בן, או שאשתו מעוברת--כולן חייבין להחזיר.  החזירו כולן, ואחר כך שמעו ששמועה הראשונה אמת הייתה, ובראשונה מת, או מת בנו מקודם, או הפילה אשתו--כל המחזיק בשנייה, קנה; ובראשונה, לא קנה.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?