משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות זכייה ומתנה פרק ג

א  הנותן מתנה לחברו--אין המקבל זוכה בה, אלא באחד מן הדרכים שהקונה זוכה בהן במקחו:  אם מיטלטלין רוצה ליתן לו--עד שיגביה, או ימשוך דבר שאין דרכו להגביה, או יקנה באחד משאר הדברים שהמיטלטלין נקנין בהן.

ב  ואם קרקע או עבדים נתן לו--עד שיחזיק כדרך שמחזיק הלוקח, או עד שיגיע שטר מתנה לידו.  אבל בדברים--לא זכה המקבל, אלא כל אחד מהן עדיין יכול לחזור בו.

ג  [ב] מחל לחברו חוב שהיה לו עליו, או נתן לו הפיקדון שהיה מופקד אצלו--הרי זו מתנה הנקנית בדברים בלבד, ואינו צריך דבר אחר כמו שביארנו.

ד  [ג] וכן האומר לחברו מנה שיש לי בידך, תנהו לזה--קנה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו:  בין שנתן המנה לזה בחוב שהיה לו אצלו, בין שנתנו לו מתנה, בין שהיה המנה חוב אצלו, בין שהיה פיקדון בידו, כמו שביארנו.

ה  [ד] כדרך שאין צריכים עדים לעניין מקח וממכר אלא לגלות הדבר בלבד, אם הייתה שם טענה וכפירה--כך במתנות ובמחילות, אין צריכין עדים אלא מפני המשקרים.

ו  [ה] כשם שהמוכר צריך לסיים הממכר כמו שביארנו, כך הנותן.  כיצד:  הכותב לחברו קרקע מנכסיי נתונה לך, או שכתב לו כל נכסיי קנויין לך חוץ ממקצתן--הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו, ואינו ידוע--לא קנה כלום; ואינו יכול לומר לו תן לי פחות שבנכסיך, עד שיסיים לו המקום שנתן לו.  אבל אם אמר לו חלק כך וכך בשדה פלונית--הואיל וסיים השדה, אף על פי שלא סיים החלק, נוטל אותו חלק, מן הפחות שבאותה השדה.

ז  [ו] כל הנותן מתנה על תנאי, בין שהתנה הנותן בין שהתנה המקבל, והחזיק המקבל וזכה בה--אם נתקיים התנאי, נתקיימה המתנה; ואם לא נתקיים התנאי, בטלה המתנה ויחזיר פירות שאכל:  והוא, שיהיה התנאי כראוי.

ח  [ז] כבר ביארנו שכל התנאין שיש במתנות או במקח וממכר:  צריך שיהיה תנאי כפול, והין קודם ללאו, ותנאי קודם למעשה, ויהיה תנאי שאפשר לקיימו; ואם חסר אחד מכל אלו--התנאי בטיל, וכאילו אין שם תנאי.  [ח] וכל האומר על מנת--הרי זה כאומר מעכשיו, ואינו צריך לכפול התנאי.

ט  כזה הורו מקצת הגאונים, ולזה דעתי נוטה.  ורבותיי הורו שאין צריך לכפול את התנאי ולהקדים הין ללאו, אלא בקידושין וגיטין בלבד; ואין לדבר זה ראיה.

י  [ט] הנותן מתנה על מנת להחזיר, הרי זו מתנה:  בין שהתנה להחזירה מיד, בין שהתנה להחזירה בזמן קצוב, או כל ימי חייו של אחד מהם, או כל ימי חייו של פלוני--הרי זו מתנה, בין במיטלטלין בין בקרקע; ואוכל פירות כל זמן המתנה.

יא  [י] האומר לחברו שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו, הקדישו והחזירו--הרי זה מוקדש ומוחזר.  אמר לו על מנת שתחזירהו לי--אינו קדוש, שלא התנה עליו אלא שיחזיר לו דבר הראוי לו.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  [יא] אסור לישראל ליתן מתנת חינם לגוי, אבל נותן הוא לגר תושב:  שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה, או מכור לנוכרי" (דברים יד,כא)--במכירה, ולא בנתינה.  אבל לגר תושב--בין במכירה בין בנתינה, מפני שאתה מצווה להחיותו:  שנאמר "גר ותושב וחי עימך" (ויקרא כה,לה), כלומר לא יהיה זה העני פחות מגר תושב שהוא חי עימך.

יג  [יב] הנותן מתנה לעבד, או לאישה--קנה הבעל והאדון:  אלא שהאדון קונה הגוף, והבעל קונה אותה לפירות.  [יג] נתן מתנה לאישה על מנת שאין לבעלה בה רשות, ולעבד על מנת שאין לרבו בה רשות--קנה האדון, וקנה הבעל.

יד  אבל הנותן מתנה לאישה או לעבד, והתנה הנותן בגופה של מתנה שתהיה לכך ולכך--לא קנה האדון ולא קנה הבעל.

טו  [יד] כיצד:  הנותן מתנה לאישה ואמר לה הרי המעות האלו נתונים לך במתנה על מנת שתאכלי בהן ותשתי בהן, או על מנת שתלבשי בהן או על מנת שתעשי בהן מה שתרצי בלא רשות בעליך--לא קנה הבעל.  וכן אם אמר לעבד על מנת שתאכל בהן ותשתה בהן, על מנת שתצא בהם לחירות--לא קנה האדון.  וכן כל כיוצא בזה.

טז  [טו] הנותן כל נכסיו לעבדו מתנה--קנה עצמו, ויצא בן חורין, וקנה שאר הנכסים.  ואם שייר כל שהוא, אפילו מיטלטלין--לא קנה כלום:  שאין זה גט חירות גמור, שהרי שייר בו בגט; ומתוך שלא נשתחרר, לא קנה כלום.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות זכייה ומתנה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?