משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הלכות שכנים פרק ח

א  המבקש להוציא זיז מכותלו על אוויר חצר חברו כל שהוא--בעל החצר מעכב עליו, שהרי מזיקו בראייה בעת שתולה בו ומשתמש בו.  הוציא את הזיז, ולא מיחה בו לאלתר בעל החצר--הרי החזיק בעל הזיז.

ב  היה בזיז טפח, החזיק באוויר החצר כנגדו; ואם רצה בעל החצר לבנות תחת הזיז, ולבטל תשמישו--בעל הזיז מעכב עליו.  ואם אין בזיז טפח, לא החזיק באוויר החצר; ובכל עת שירצה בעל החצר לבנות תחתיו, ולבטל תשמישו של זיז--אין בעל הזיז יכול לעכב עליו.

ג  היה הזיז שהוציא רוחבו טפח, ומשוך באוויר חצרו של חברו ארבעה טפחים, ולא מיחה בו--החזיק בארבעה על ארבעה.  ואם רצה להרחיב את הזיז, עד שייעשה ארבעה טפחים על ארבעה טפחים--הרי זה מרחיב; ואין בעל החצר יכול לבנות באוויר חצרו תחת הזיז כולו, אלא אם כן הניח לו תחתיו גובה אוויר עשרה טפחים כדי שישתמש בזיז.

ד  המעמיד סולם קטן שאין לו ארבעה חווקין בצד כותלו בתוך חצר חברו, או בתוך שדהו--לא החזיק בנזק זה; וכל זמן שירצה בעל החצר--בונה בצד הסולם, ומבטל תשמישו.  ואם היה סולם גדול שיש בו ארבעה חווקין או יתר, החזיק; ואם בא לבנות ולבטלו--בעל הסולם מעכב עליו, עד שירחיק כשיעור:  שהרי מחל לו להעמיד סולם גדול.

ה  לפיכך כשיבוא בעל הגג להעמיד סולם גדול--בעל החצר יכול למחות בו, כדי שלא יחזיק עליו; אבל אם העמיד קטן--אינו יכול למונעו, שהרי אומר לו אין עליך הפסד בזה:  כל זמן שתרצה, תבטלו.

ו  [ה] הרוצה להוציא צינור על חצר חברו כדי שיקלח שם המים, או שעשה מזחילה על כותלו שהרי המים נזחלין ויורדין לחצר חברו--בעל החצר מעכב עליו; ואם לא מיחה בו, החזיק זה בצינור.

ז  רצה אחר כך בעל הגג לסתום הצינור, בעל החצר מעכב עליו:  שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חברו, כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חברו באין אצלו לרשותו.

ח  רצה בעל הגג לעקור הצינור מצד זה, ולהחזירו לצד אחר, או שהיה ארוך, ורצה לקצרו--אין בעל החצר יכול לעכב עליו:  שלא החזיק אלא במימי הגג, והרי הם באים לו מכל מקום.

ט  וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצינור, אין בעל הגג יכול לעכב עליו:  שאין הצינור עשוי לתשמיש כזיז, כדי שיחזיק באוויר חצר; ואינו עשוי אלא לקילוח המים.

י  [ו] מי שהוריד מי גגו על חצר חברו, ולא מיחה בו, והחזיק בדבר זה--אם היו המים מנטפין, ורצה לקבצם למקום אחד ולעשותם צינור--עושה; וכן אם היו ממקום אחד, וחילקן על רוחב הכותל, והחזירן נוטפין--עושה; ואפילו לבנות על גגו כמין צריף, עד שיירדו המים במהרה לחצר חברו--בונה:  שהרי הוחזקו מימיו של זה לירד לחצר חברו.

יא  [ז] כותל שבין ראובן ושמעון--אם היו שותפין בו, שניהם משתמשים בו:  זה חופר מצד זה ומכניס קורותיו כל שהן, וזה חופר מצד האחר ומכניס קורותיו.  היה הכותל של ראובן לבדו, אין שמעון יכול להשתמש בו.  חפר שמעון בכותל זה והכניס בו קורה אחת, ושתק ראובן ולא מיחה בו--החזיק במקום הקורה; אפילו הייתה קטנה, ורצה שמעון להחליפה בקורה גדולה או עבה--מחליף.

יב  הייתה הקורה קורת סוכת עראי--כל שלושים יום, לא החזיק, שהרי ראובן אומר לו לא מחלתי והנחתיך, אלא מפני שהיא עראי.  לאחר שלושים יום--החזיק, שאין זה עראי.  ואם סוכת החג היא--כל שבעת ימי החג, לא החזיק; לאחר שבעה, החזיק.  ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט, מיד החזיק:  והוא, שיביא ראיה שראובן סייע עימו או ראה ולא מיחה.

יג  [ח] מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת--אינו יכול להכניס בו קורה שנייה, שהרי לא מחל לו אלא על אחת.  במה דברים אמורים, בשהודה שאין הכותל הזה שלו, אלא חברו מחל לו על הכנסת קורה זו.  אבל אם טען שכותל זה, שותף אני בו, הואיל והשתמש בו בקורה אחת, נאמן; ומשתמש בכולן, אחר שיישבע היסת שהוא שותף בכל הכותל.

יד  [ט] היו קורותיו של ראובן בתוך הכותל, ומצד שמעון מקומות חפורין להכניס בהן ראשי הקורות--לא החזיק שמעון להכניס בהן קורות, ואינו יכול לטעון שהוא שותף בו:  שהרי אין לו בו תשמיש.  ויכול ראובן לטעון שאני חפרתי מקומות אלו מצידך, כדי שיהיו מוכנים עד שתקנה ממני או שתבקש ממני ואמחול לך--תכניס הקורות בלא חפירה בכותל, כדי שלא יתמטמט כותלי בעת חפירה.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?