משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הלכות שכנים פרק יב

א  האחין או השותפין שבאו לחלוק את השדה, וליטול כל אחד חלקו--אם הייתה כולה שווה ואין שם מקום טוב ומקום רע, אלא חולקין לפי המידה בלבד, ואמר אחד מהם תנו לי חלקי מצד זה, כדי שיהיה סמוך לשדה האחרת שלי ויהיה הכול שדה אחת--שומעין לו, וכופה אותן על זה:  שעיכובן בדבר זה, מידת סדום היא.

ב  אבל אם היה חלק אחד ממנה טוב, או קרוב לנהר יותר, או קרוב לדרך, ושמו אותה היפה כנגד הרע, ואמר תנו לי בשומה שלי מצד זה--אין שומעין לו, אלא נוטל בגורל.  אמר תנו לי חצי מידתה מן הצד הרע בלא שומה, וטלו אתם את החצי הטוב, כדי שיהיה חלקי סמוך לשדה שלי--הורו מקצת הגאונים ששומעין לו; ולזה דעתי נוטה, ובו ראוי לדון.

ג  [ב] הבכור שחלק, נוטל שני חלקים שלו כאחד.  אבל היבם שחלק עם אחיו בנכסי האב, נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל:  אם עלו במקום אחד, עלו; ואם עלו בשני מקומות, עלו.

ד  [ג] ארץ מרובעת שהיה הנהר מקיף לה מזרח וצפון, והדרך דרום ומערב--חולקין אותה באלכסון, כדי שיגיע לזה נהר ודרך, ולזה נהר ודרך.  ואם אמר תנו לי החצי שמצד זה שהוא בצד שדי, שומעין לו.  כללו של דבר:  כל דבר שהוא טוב לזה, ואין על חברו הפסד כלל--כופין את חברו לעשותו.

ה  [ד] אחד מן האחין או מן השותפין שמכר חלקו לאחר--מסלקין את הלוקח, ונותנין לו שאר האחים או השותפין דמים שנתן, והולך, כדי שלא ייכנס זר ביניהן.

ו  [ה] ולא עוד, אלא כל המוכר קרקע שלו לאחר--יש לחברו שהוא בצד המצר שלו ליתן הדמים ללוקח, ולסלק אותו, וזה הלוקח הרחוק, כאילו הוא שליח של בן המצר:  בין שמכר הוא, בין שמכר שלוחו, בין שמכרו בית דין, בין שמכר שלוחן--יש בו דין בן המצר.

ז  אפילו היה הלוקח תלמיד חכמים ושכן וקרוב למוכר, ובן המצר עם הארץ רחוק--בן המצר קודם, ומסלק את הלוקח.  ודבר זה משום שנאמר "ועשית הישר והטוב" (דברים ו,יח):  אמרו חכמים, הואיל והמכר אחד הוא--טוב וישר הוא שיקנה מקום זה בן המצר, יתר מן הרחוק.

ח  היו בני המצר רבים--כולם זוכים בזו השדה הנמכרת, והיא ביניהם לפי מניינם, ונותנין כולן הדמים ללוקח:  והוא, שבאו כולם פעם אחת.  אבל אם קדם אחד מהן, וסילק הלוקח--זכה בה לבדו, הואיל והוא בן המצר.

ט  וכן אם באו מקצתן, ומקצתן במדינה אחרת--מסלקין אותו אלו העומדים כאן בלבד, והיא להן.  וכן המוכר לאחד מבני המצר, או לאחד מן השותפין שלו במשא ומתן--אף על פי שאינו שותפו בקרקע, זכה בה; ואין שאר השותפין או שאר בני המצר נוטלין עימו.

י  [ו] המוכר כל נכסיו לאחד--אין בעל המצר של שדה אחת מהן מסלק את הלוקח מאותה השדה, שהרי היא ואחרות קנה כאחד.  וכן המוכר לבעלים הראשונים, או הלוקח מן הגוי--אין בו דין בן המצר.

יא  [ז] המוכר לגוי--משמתין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבוא מן הגוי, עד שינהוג הגוי עם בן המצר הזה שלו בדיני ישראל בכול.  ואם אנסו בדבר שלא כדין ישראל, משלם המוכר.

יב  [ח] השכירות, אין בה משום דין בן המצר.  [ט] הממשכן מקום, ואחר כך מכרו לזה שהוא ממושכן בידו--אין בו משום דין בן המצר.

יג  וכן המוכר מקום רחוק כדי לגאול מקום קרוב, או שמכר רע כדי לגאול יפה בדמיו, או שמכר כדי ליתן מנת המלך, או שמכר לקבורה, או שמכרו למזון האישה או הבנות--אין באחד מאלו דין בן המצר, אלא זכה הלוקח.

יד  [י] ולמה אין בהן דין בן המצר:  שכל אלו טרודין הן למכור, ומפני צורך גדול מוכרין.  ואם תאמר יש בהן דין בן המצר, לא ימצאו לוקח, שהרי הוא אומר למה אטרח ואקח, ויבוא זה ויסלק אותי; ואין הבעלים יכולין להמתין, עד שיביא בעל המצר מעות ויקנה.

טו  [יא] הרי שטען הלוקח ואמר מפני המס וכיוצא בו מכר לי המוכר, ובעל המצר אומר שקר אתה טוען לבטל זכותי--על בעל המצר להביא ראיה, ואחר כך יוציא מיד הלוקח; ואם לא הביא ראיה, יישבע הלוקח היסת.

טז  [יב] אפילו היה שם בדבר ספק, אין הלוקח מסתלק אלא בראיה ברורה שמביא בעל המצר.  לפיכך אם טען הלוקח ואמר לו גזלן אתה לשדה זו, עריס אתה, או שוכר או ממשכן--צריך בעל המצר להביא ראיה שהוא בעל המצר, ושקרקע זו בחזקתו.  וכן כל כיוצא בזה.

יז  [יג] המוכר ליתומים קטנים, אין בו דין בעל המצר:  הטוב והישר שעושין חסד עם אלו, יתר מבעל המצר.  [יד] וכן המוכר לאישה--אין בו דין בעל המצר, מפני שאין דרכה לטרוח תמיד ולקנות, והואיל ולקחה, חסד הוא שתעמוד הקרקע בידה.  [טו] מכר לטומטום ואנדרוגינוס, אין בעל המצר יכול לסלקן, מפני שהן ספק אישה.

יח  [טז] הייתה הקרקע של אחד, והבניין או האילנות של אחד--אם יש לבעל הבניין או לבעל האילנות זכות בקרקע, כל אחד מהן בן מצר של חברו; לפיכך אם מכר אחד מהן חלקו, חברו מסלק הלוקח.

יט  אבל אם אין לבעל האילנות או לבעל הבניין כלום בקרקע, אלא כל זמן שירצה יאמר לו עקור אילנך או הרוס בניינך, ומכר בעל השדה--זכה הלוקח, ואין בעל האילנות או בעל הבניין מסלק אותו.  ואם מכר בעל האילן או בעל הבניין, הרי בעל הקרקע מסלק אותו.

כ  [יז] היה מפסיק בינו ובין מצר חברו רכב של דקלים, או בניין גבוה וחזק, או גומה וכיוצא בהן--רואין:  אם יכול להכניס אפילו תלם אחד בתוך הדבר המפסיק, עד שיתערבו שתי השדות--הרי זה בן מצר שלו, ומסלק הלוקח; ואם לאו, אינו מסלק הלוקח.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות שכנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?