משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


הלכות עבדים פרק ז

א  גט שיחרור--צריך שיהיה עניינו דבר הכורת בינו ובין אדוניו, ולא יישאר לאדון בו זכות.  לפיכך הכותב לעבדו עצמך וכל נכסיי קנויין לך, חוץ ממקום פלוני, או חוץ מטלית פלונית--אין זה כורת, והגט בטיל; ומתוך שאינו גט--לא נשתחרר העבד, ולא קנה מן הנכסים כלום.  וכן כל כיוצא בזה.

ב  עבד שהביא גיטו, וכתוב בו עצמך ונכסיי קנויין לך--עצמו קנה, והרי הוא בן חורין; אבל הנכסים לא קנה, עד שיתקיים הגט בחותמיו כשאר השטרות.

ג  וכן אם היה כתוב בו כל נכסיי קנויין לך, עצמו קנה; ולא קנה הנכסים, עד שיתקיים הגט בחותמיו:  שחולקים הדיבור ואומרים עצמו קנה מפני שהוא נאמן להביא גט שיחרורו, ואינו צריך לקיימו; אבל הנכסים, שאין אדם קונה אותם אלא בראיה ברורה--לא יקנה אותם, עד שיתקיים השטר.

ד  [ג] המשחרר שני עבדים בשטר אחד--לא קנו עצמן, אלא כותבין שטר לכל אחד ואחד; לפיכך הכותב כל נכסיו לשני עבדיו בשטר אחד--אף עצמן, לא קנו.  ואם כתב בשני שטרות--קנו, ומשחררין זה את זה.  במה דברים אמורים, בשכתב בכל שטר משניהם כל נכסיי נתונים לפלוני ופלוני עבדיי.  אבל אם כתב חצי נכסיי לפלוני עבדי וחצי נכסיי לפלוני עבדי--אף בשני שטרות, לא קנו כלום:  שהעבד מכלל הנכסים, והרי שייר בו חצייו, ואין זה שיחרור; וכיון שלא נשתחרר, לא קנה מן הנכסים כלום.

ה  [ד] המשחרר חצי עבדו בשטר--לא קנה העבד חצייו, והרי הוא עבד כשהיה.  אבל אם שיחרר חצייו בכסף, כגון שלקח חצי דמיו על מנת לשחרר חצייו--קנה, ונמצא חצייו עבד וחצייו בן חורין.  במה דברים אמורים, בששיחרר חצייו בשטר, והניח חצייו; אבל אם שיחרר חצייו ומכר חצייו, או שיחרר חצייו ונתן חצייו מתנה--הואיל ויצא כולו מרשותו, קנה העבד חצייו, והרי זה חצייו עבד, וחצייו בן חורין.  וכן עבד של שני שותפין ששיחרר אחד מהן את חלקו, בין בכסף בין בשטר--קנה חצייו; והרי חצייו עבד, וחצייו בן חורין.

ו  [ה] הכותב לשפחתו המעוברת הרי את בת חורין, וולדך עבד--דבריו קיימין; הרי את שפחה, וולדך בן חורין--לא אמר כלום, שזה כמי ששיחרר חצייה.

ז  [ו] שפחה חרופה--אם רצה לשחרר חצייה הנשאר, ותיעשה אשת איש גמורה--הרי זה משחרר, בין בשטר בין בכסף:  שאף הכסף גומר שיחרורה.

ח  [ז] מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין--הואיל ואינו מותר לא בשפחה ולא בבת חורין, כופין את רבו, ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר עליו בחצי דמיו.  במה דברים אמורים, בעבד, מפני שהאיש מצווה על פרייה ורבייה.  אבל השפחה תישאר כמות שהיא, ועובדת את רבה יום אחד ואת עצמה יום אחד.  ואם נהגו בה החטאים מנהג הפקר--כופין את רבה לשחררה, וכותב עליה שטר בחצי דמיה.

ט  [ח] מי שחצייו עבד וחצייו בן חורין, שעמד רבו והקנה חצייו לבנו קטן כדי שלא יכופו אותו בית דין לשחררו--מעמידין בית דין לקטן אפטרופוס; וכותב לו האפטרופוס גט שיחרור, וכותב עליו שטר חוב בחצי דמיו.  ואם נסרך הקטן בעבד, ויש לו עליו געגועין--מפליגין אותו ממנו במעות, שדעתו של תינוק קרובה אצל המעות.

י  [ט] שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדו, ועמד--חוזר בנכסים, ואינו חוזר בעבד:  שהרי יצא עליו שם בן חורין.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


יש לך שאלה או הערה?