משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


הלכות מלווה ולווה פרק יט

א  כשיורדין בית דין לנכסי הלווה לגבות מהן, לא יגבו לבעל חוב אלא מן הבינונית שבקרקעותיו.  ודין תורה שיגבה בעל חוב מן הזיבורית, שנאמר "בחוץ, תעמוד . . ." (דברים כד,יא)--מה דרכו של אדם להוציא, פחות שבכליו.  אבל תיקנו חכמים בבינונית, כדי שלא תנעול דלת בפני לווין.  במה דברים אמורים, בבא להיפרע מן הלווה עצמו.  אבל הבא להיפרע מן היורשין, בין קטנים בין גדולים--לא ייפרע אלא מן הזיבורית.

ב  אין נפרעין מנכסים משועבדין, במקום שיש נכסים בני חורין:  ואפילו היו בני חורין זיבורית, והמשועבדים בינונית, או עידית--בין שמכרם בין שנתנם.  נשתדפו בני חורין, הרי זה טורף מן המשועבדים, שכיון שנשחתו, כאילו אינם.

ג  ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון, וחזר שמעון ומכר שדה אחת מהן ללוי, ובא בעל חוב של ראובן לטרוף--רצה מזה, גובה; רצה מזה, גובה.

ד  במה דברים אמורים, בשלקח לוי בינונית.  אבל אם לקח עידית, או זיבורית--אינו טורף מלוי:  שהרי זה אומר לו, מפני זה טרחתי ולקחתי שדה שאין דינך לגבות ממנו.

ה  וכן אם לקח לוי בינונית, והניח אצל שמעון בינונית כמו הבינונית שלקח--אינו טורף מלוי:  שהרי זה אומר לו, הנחתי לך מקום לגבות ממנו.

ו  [ד] כבר ביארנו שהניזקין שמין להן בעידית, ובעל חוב בבינונית, וכתובת אישה בזיבורית.  היו לו עידית וזיבורית--ניזקין בעידית, ובעל חוב וכתובת אישה בזיבורית.  היו לו עידית ובינונית--ניזקין בעידית, ובעל חוב וכתובת אישה בבינונית.  היו לו בינונית וזיבורית בלבד--ניזקין ובעל חוב בבינונית, וכתובת אישה בזיבורית.

ז  [ה] מכרן לשלושה בני אדם בבת אחת--כולן נכנסו תחת הבעלים, והניזקין טורפין מן העידית, ובעל חוב טורף מן הבינונית, וכתובת אישה טורפת מן הזיבורית.

ח  מכרן לזה אחר זה, כולן טורפין מן האחרון; לא הספיק, טורפין השאר משלפניו; לא הספיק, טורפין השאר משלפני פניו:  אפילו היה האחרון הוא שלקח הזיבורית--שהרי הלוקח הקודם אומר לטורף, הנחתי לך מקום לגבות ממנו.

ט  [ו] מכרן לאחד זו אחר זו, הרי זה הלוקח נכנס תחת הבעלים.  במה דברים אמורים, שלקח עידית באחרונה.  אבל אם לקח זיבורית באחרונה, כולן גובין מן הזיבורית:  שהרי אומר לטורף כשיבוא לגבות מן השדה שלקח תחילה, הרי הנחתי לך מקום לגבות ממנו.  ולמה אינו אומר לו הטורף כך, אם לקח עידית באחרונה, ותגבה האישה ובעל חוב מן העידית שלקח באחרונה--שזו תקנה היא ללוקח, והרי אומר להן אי איפשי בתקנה זו, אלא כל אחד מכם יגבה מן הראוי לו.

י  [ז] מכרן לאחד זו אחר זו, ומכר לו עידית באחרונה, וחזר הלוקח ומכר זיבורית ובינונית, ושייר עידית לפניו--כולן גובין מן העידית, שהרי אין לו במה ידחה אותן.  מכר עידית, והניח בינונית וזיבורית--הניזקין טורפין מן העידית שביד לוקח השני, ובעל חוב וכתובת אישה גובין מבינונית וזיבורית ששייר לפניו.

יא  [ח] מי שלווה מאחד, ואחר כך מכר הלווה נכסיו לשניים, וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עימך וקנו מידו--אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון:  שהרי אומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו אצל בעל חובך, והן הנכסים שקנה לוקח שני אחריי, ואתה הפסדת על עצמך, שהרי סילקת עצמך מהן.  והוא הדין לאישה בכתובתה, אם כתבה לשני--איבדה כתובתה, ואינה יכולה לטרוף.  אבל אם כתבו לראשון, טורפין מן השני.

יב  מכר הלווה שדה ללוקח, ומכר אחריה שדה שנייה ללוקח שני, וכתב המלווה ללוקח שני דין ודברים אין לי עימך, וקנו מידו--הרי בעל חוב טורף מלוקח ראשון שדה ראשונה; ולוקח ראשון טורף מלוקח שני שדה שנייה, שהרי קנה אחריו; ולוקח שני טורף אותה מבעל החוב, שהרי כתב לו; ולוקח ראשון חוזר וטורף משני; וחוזרין חלילה, עד שיעשו פשרה ביניהן.  וכן האשה בכתובתה.  והוא שהיה החוב, כנגד שתי השדות.


משנה תורה - ספר משפטים - הלכות מלווה ולווה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


יש לך שאלה או הערה?