משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות נחלות פרק ד

א  האומר זה בני, או זה אחי, או זה אחי אבי, או שאר היורשין אותו--אף על פי שהודה באנשים שאינן מוחזקין שהן קרוביו--הרי זה נאמן, ויירשנו:  בין שאמר כשהוא בריא, בין שאמר והוא שכיב מרע.  אפילו נשתתק, וכתב בכתב ידו שזה יורש--בודקין אותו, כדרך שבודקין לגיטין.

ב  היינו מוחזקין בזה שהוא אחיו, או בן דודו, ואמר אינו אחי, ואינו בן דודי--אינו נאמן.  אבל נאמן הוא על מי שהוחזק שהוא בנו לומר אינו בני, ולא יירשנו.  וייראה לי שאפילו היו לבן בנים--אף על פי שאינו נאמן עליו לומר אינו בני לעניין ייחוס, ואין מחזיקין אותו ממזר על פיו--נאמן הוא לעניין ירושה, ולא יירשנו.

ג  האומר זה בני, וחזר ואמר עבדי הוא--אינו נאמן.  אמר עבדי, וחזר ואמר בני--אף על פי שהוא משמשו כעבד, נאמן:  שזה שאמר עבדי, כלומר הרי הוא לי כעבד.  ואם היו קורין לו עבד בן מאה זוז וכיוצא בדברים אלו, שאין אומרין אותן בייחוד אלא לעבדים--הרי זה אינו נאמן.

ד  היה עובר על בית המכס, ואמר בני הוא זה, וחזר אחר כך ואמר עבדי--נאמן:  שלא אמר בני, אלא להבריח מן המכס.  אמר בבית המכס עבדי הוא, וחזר ואמר בני הוא--אינו נאמן.

ה  העבדים והשפחות--אין קורין להן אבא פלוני, ולא אימא פלונית, שלא יבוא מן הדבר תקלה, ונמצא זה הבן נפגם.  לפיכך אם היו העבדים והשפחות חשובין ביותר, ויש להן קול, והרי כל הקהל מכירין אותן ואת בני אדוניהם, כגון עבדי הנשיא--הרי אלו מותרין לקרות להן אבא ואימא.

ו  מי שהייתה לו שפחה, והוליד ממנה בן, והיה נוהג בו מנהג בנים, או שאמר בני הוא ומשוחררת היא אימו--אם תלמיד חכמים הוא, או אדם כשר שהוחזק בדקדוקי מצוות--הרי זה יירשנו.  ואף על פי כן, אינו נושא בת ישראל, עד שיביא ראיה שנשתחררה אימו ואחר כך ילדה, שהרי הוחזקה שפחה בפנינו.

ז  ואם משאר הדיוטות הוא, ואין צריך לומר אם היה מן המפקירין עצמן לכך--הרי זה בחזקת עבד לכל דבר, ואחיו מאביו מוכרין אותו; ואם אין לאביו חוץ ממנו, אשת אביו מתייבמת.  וזה הוא הדין שייראה לי שהוא הולך על עיקרי הקבלה.  ויש מי שלא חלק בין כשרים לשאר העם, לעניין שלא ימכרו אותו אחיו בלבד; ויש מי שהורה שאפילו ליורשו, לא נחלק בישראל.  ואין ראוי לסמוך על דבר זה.

ח  [ז] כל היורשין, יורשין בחזקה.  כיצד:  עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלוני, או אחיו--אף על פי שאינן עדי ייחוס, ולא ידעו אמיתת ייחוסין--הרי אלו יורשין בעדות זו.

ט  [ח] יעקוב שמת והניח ראובן ושמעון, ולא הוחזק לו בן אלא שניהם--תפס ראובן לוי מן השוק, ואמר גם זה אחינו הוא, ושמעון אומר, איני יודע--הרי שמעון נוטל חצי הממון; וראובן שליש, שהרי הודה שהם שלושה אחין; ולוי נוטל שתות.

י  מת לוי, יחזור השתות לראובן.  נפלו ללוי נכסים מאחרים--יחלקו אותן ראובן ושמעון, שהרי ראובן מודה לשמעון שלוי זה אחיהן.

יא  השביח השתות מאליו, ואחר כך מת לוי--אם שבח המגיע לכתפיים הוא, כגון ענבים שהגיעו להיבצר--הרי השבח הזה כנכסים שנפלו לו מאחרים, ויחלקו בהן; ואם עדיין לא הגיעו להיבצר, הרי הן של ראובן לבדו.

יב  אמר שמעון אין לוי זה אחי, ונטל לוי בחלק ראובן כמו שביארנו, ואחר כך מת לוי--לא יירש ממנו שמעון כלום, אלא ראובן לבדו יירש השתות עם שאר הנכסים האחרים שהניח לוי.  והוא הדין בכל היורשין שיודו מקצתן ביורשין אחרים, ולא יודו מקצתן.


משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?