משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


הלכות נחלות פרק ה

א  זה הכלל ביורשין:  כל שני יורשין שהאחד מהן יורש ודאי, והשני ספק--אין לספק כלום; ואם היו שניהם ספק, שמא זה הוא היורש או שמא זה הוא--שניהם חולקין בשווה.

ב  לפיכך מי שמת והניח בן וטומטום או אנדרוגינוס--הרי הבן יורש הכול, שהטומטום והאנדרוגינוס ספק.  הניח בנות וטומטום ואנדרוגינוס--יורשות בשווה, והרי הוא כאחת מן הבנות.

ג  [ב] כבר ביארנו בהלכות אישות דין הבנות עם הבנים, במזונותיהן ובפרנסתן; ושם ביארנו שהמזונות מתנאי כתובה.  ובזמן שהנכסים מרובין, אין לבנות אלא מזונותיהן והבנים יירשו הכול; ויתפרנסו הבנות בעישור נכסים, כדי שיינשאו בו לבעליהן.  ובזמן שהנכסים מועטין, אין לבנים כלום אלא הכול למזון הבנות.  לפיכך מי שמת והניח בנים ובנות וטומטום או אנדרוגינוס--בזמן שהנכסים מרובין--הבנים יורשין, ודוחין הטומטום אצל הבנות וניזון כמותן; ובזמן שהנכסים מועטין--הבנות דוחות את הטומטום אצל הבנים ואומרות לו, זכר אתה ואין לך עימנו מזונות.

ד  [ג] מי שלא שהת אחר בעלה שלושה חודשים, ונישאת וילדה בן, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, או בן שבעה לאחרון--אין זה הבן יורש את אחד משניהם, מפני שהוא ספק.  ואם מת הבן--שניהן יורשין אותו וחולקין בשווה, מפני ששניהם ספק:  שמא זה אביו או זה אביו.

ה  [ד] יבמה שלא שהת שלושה חודשים, ונתייבמה בתוך שלושה, ואין ידוע אם בן תשעה לראשון, או בן שבעה לאחרון--זה הספק אומר שמא בן המת אני, ואירש נכסי אבי כולן, ואין אתה ראוי לייבם, שאין אימי בת ייבום; והיבם אומר, שמא בני אתה, ואימך ראויה לייבום, ואין לך בנכסי אחי כלום.  הואיל וגם זה היבם ספק, שמא יבם הוא או אינו יבם--חולקין בשווה.

ו  וכן דין זה הספק עם בני היבם, בנכסי המת שנתייבמה אשתו--חולקין בשווה:  הספק מחצה, ובני היבם הוודאיין מחצה.

ז  מת היבם אחר שחלק עם זה הספק, ובאו בני היבם הוודאיים לירש אביהם--אף על פי שיש לזה הספק לומר להם אם אחיכם אני, תנו לי חלק בירושה זו, ואם אין אני אחיכם, החזירו לי החצי שלקח אביכם--אין לזה הספק עימהן בנכסי אביהן כלום, ואינו מוציא מידן.

ח  [ה] ספק והיבם שבאו לחלוק בנכסי אבי היבם--הרי היבם יורש ודאי, וזה הספק אם הוא בן המת, יש לו חצי הממון ולזה היבם חצייו, ואם הוא בן היבם, אין לו כלום; לפיכך יירש היבם, ויידחה הספק.

ט  הניח היבם שני בנים ודאיין, ואחר כך מת אבי היבם--הרי הספק אומר אני בן המת, ויש לי מחצה ולשניכם מחצה, והשניים אומרים לו אתה אחינו ובן היבם אתה, ואין לך אלא שליש בנכסי הזקן:  החצי שמודה להם בו נוטלין, והשליש שמודין הן בו לו נוטלו; והשתות הנשאר חולקין אותו בשווה, הוא נוטל חצייו ושניהם חצייו.

י  מת הספק--הרי היבם אומר שמא בני הוא, ואני אירשנו, ואבי היבם אומר, שמא בן בני המת הוא ואני אירשנו--חולקין בשווה.

יא  מת היבם--הרי הספק אומר בנו אני, ואירשנו, ואבי היבם אומר שמא בן בני האחר אתה וזה אחי אביך הוא, ואני אירשנו--חולקין בשווה.

יב  [ו] מי שנפל הבית עליו ועל אשתו, ואין ידוע אם האישה מתה תחילה, ונמצאו יורשי הבעל יורשין כל נכסיה, או הבעל מת תחילה, ונמצאו יורשי האישה יורשין כל נכסיה--כיצד דינם:  מעמידין נכסי מלוג בחזקת יורשי האישה, והכתובה עיקר ותוספת בחזקת יורשי הבעל; וחולקין בנכסי צאן ברזל, יורשי האישה נוטלין חציין ויורשי הבעל חציין.

יג  אבל אם נפל הבית עליו ועל אימו--מעמידין את נכסי האם בחזקת יורשי האם, שהם יורשין ודאיין; אבל יורשי הבן ספק הם--שאם מת הבן תחילה, אין לאחיו מאביו בנכסי אימו כלום כמו שביארנו.

יד  [ז] נפל הבית עליו ועל בן בתו--אם האב מת תחילה--בן בתו יירשנו, ונמצאו הנכסים של יורשי הבן; ואם בן בתו מת תחילה--אין הבן יורש את אימו בקבר כמו שביארנו, ונמצאו הנכסים של יורשי האב.  לפיכך יחלקו יורשי האב, עם יורשי בן הבת.  וכן אם נשבה האב, ומת בן בתו במדינה, או שנשבה הבן, ומת אבי אימו במדינה--יחלקו יורשי האב, עם יורשי בן הבת.

טו  [ח] נפל הבית עליו ועל אביו או שאר מורישיו, והייתה עליו כתובת אישה ובעלי חוב--יורשי האב אומרין הבן מת תחילה, ולא הניח כלום ואבד החוב, ובעלי חובות אומרים האב מת תחילה, וזכה הבן בירושתו ויש לנו לגבות מחלקו--הרי הנכסים בחזקת היורשין; ועל האישה ובעלי חובות להביא ראיה, או ילכו להם בלא כלום.

טז  [ט] דין אלו שמתו תחת המפולת, או שטבעו בים, או שנפלו לאש, או שמתו ביום אחד, וזה במדינה זו והאחר במדינה אחרת--דין אחד הוא:  שבכל אלו וכיוצא בהן, אין יודעין מי הוא שמת תחילה.


משנה תורה - ספר משפטים - הלכות נחלות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא


יש לך שאלה או הערה?