משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


הלכות עדות פרק טו

א  כל עדות שתבוא לאדם הניה ממנה--אינו מעיד בה, שזה כמעיד לעצמו.  לפיכך בני העיר שבא מערער לערער עליהם במרחץ, או ברחוב של עיר--אין אחד מבני העיר מעיד בדבר זה, ולא דן בו, אלא עד שיסלק עצמו ממנו בקניין, ואחר כך ידון או יעיד.

ב  בני העיר שנגנבה ספר תורה שלהן--הואיל ולשמיעה הוא עשוי, שאי אפשר לאדם לסלק עצמו ממנו--אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר.  וכן כל כיוצא בזה.

ג  האומר תנו מנה לעניי עירי--אין דנין בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר.  במה דברים אמורים, בשהיו העניים סמוכים עליהם, ופוסקין להם צדקה בכל שנה.  אפילו אמרו שניים מאנשי העיר, אנו ניתן דבר הקצוב עלינו ונעיד--אין שומעין להם:  שהניה היא להם שיתעשרו עניים אלו, הואיל והן סמוכין על בני העיר.  וכן כל כיוצא בזה.

ד  קרקע שבין שני שותפין, שבא מערער להוציאה מתחת יד השותף--אינו מעיד לשותפו עליה, אלא אם כן סילק עצמו ממנה וקנה מידו שנתנה לשותפו, ושאם בא בעל חוב שלו וטרפה מיד השותף, משלם לו דמיה; ואחר כך מעיד לו עליה.  וכן כל כיוצא בזה.

ה  העורר על השדה--אם יש בה פירות, אין העריס מעיד עליה, שהרי רוצה העריס להעמידה ביד בעליה, כדי שייטול חלקו בפירות; ואם אין בה פירות, מעיד.  אבל השוכר--אם לקח השכירות בידו, ואמר כל מי שתתקיים שדה זו בידו ייטול--הרי זה מעיד.  ואם כבר נתן השכירות לבעל השדה, אינו מעיד--שאם תצא השדה למערער, חייב ליתן לו שכר כל השנים שישב בה.  וכן כל כיוצא בזה.

ו  שמעון שלווה, והיה ראובן ערב, ובא יהודה לערער על שמעון הלווה, ולהוציא קרקע מתחת ידו--אם יש לשמעון שדה אחרת כנגד החוב--הרי ראובן הערב יש לו להעיד על אותה קרקע שהיא של שמעון:  שאין לו בזה הניה--שאם לקחה יהודה, הרי שדה אחרת שייפרע ממנה בעל חובו.

ז  וכן לוקח ראשון מעיד ללוקח שני שלקח אחרון, שזו השדה שלו--והוא שיש למוכר שדה בת חורין, כנגד דמי שדה זו של לוקח הראשון:  שאין ללוקח ראשון הניה בעמידת זו השדה ביד לוקח שני--שאפילו נטרף לוקח הראשון, על המוכר הוא חוזר, והרי יש לו שדה אחרת, שיגבה ממנה.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות עדות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


יש לך שאלה או הערה?