משנה תורה - ספר שופטים - הלכות ממרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


הלכות ממרים פרק ד

א  זקן שחלק על בית דין בדבר שחייבין על זדונו כרת, ועל שגגתו חטאת--בין שהיו הן אוסרין והוא מתיר, בין שהיו הן מתירין והוא אוסר--הרי זה חייב מיתה.

ב  אפילו היה הוא אומר מפי הקבלה, ואמר כך קיבלתי מרבותיי, והן אומרים כך נראה בעינינו, שהדין נותן--הואיל וחלק עליהן בדבר, או עשה או הורה לעשות--הרי זה חייב מיתה.  ואין צריך לומר, אם היו הם מורים מפי הקבלה.

ג  וכן אם חלק עליהם בגזירה מן הגזירות שגזרו בדבר שיש בשגגתו חטאת ובזדונו כרת, כגון שהתיר החמץ יום ארבעה עשר בשעה שישית, או אסרו בהניה בשעה חמישית--הרי זה חייב מיתה; וכן כל כיוצא בזה.

ד  [ב] אחד דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת שנחלקו בו, או שנחלקו בדבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

ה  כיצד:  נחלקו באישה זו אם היא ערווה או אינה, אם מראה דם זה מטמא באישה או אינו מטמא, אם זו טמאה לידה או אינה טמאה לידה, אם זו זבה או אינה זבה, אם חלב זה אסור או מותר, וכל כיוצא באלו--הרי זה חלק בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

ו  וכיצד דבר המביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת:  כגון שנחלקו בעיבור השנה, אם מעברין עד הפורים או בכל אדר--הרי זה חייב, שזה מביא לידי אכילת חמץ בפסח.

ז  וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות, או במניין הדיינין שדנו דיני ממונות--הרי זה חייב:  לדבריו של אחד שזה חייב לזה וכל שנטל ממנו, כדין נטל ועל פי בית דין נטל; ולדבריו של זה שאומר פטור, או שאמר שאין אלו ראויין לדון--כל שנטל גזל הוא בידו, ואם קידש בו אישה אינה מקודשת; ולדברי האומר שלו נטל--הבא עליה במזיד ענוש כרת, ובשוגג מביא חטאת.  ונמצא הדבר מביא לידי דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.

ח  וכן אם נחלקו בדיני מכות, אם זה חייב מלקות או אינו, או שחלק במניין הדיינין שלוקין בפניהם--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר אינו לוקה--חובלים הם בו, וחייבין לשלם, וכל שייטול מהן, כדין נוטל; ולדברי האומר בן מלקות הוא--כל שייטול מהן גזל הוא בידו, ואם קידש בו אישה אינה מקודשת.

ט  וכן אם נחלקו בערכין או בחרמין, אם זה חייב ליתן או אינו חייב--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר אינו חייב ליתן--אם לקחו ממנו--הרי זה גזל, והמקדש בו אישה אינה מקודשת.

י  וכן אם חלק עליהן בפדיון הקודשים, אם נפדו או לא נפדו--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר אין זה פדיון, אם קידש בו אישה אינה מקודשת.

יא  נחלקו בעריפת העגלה, אם אלו חייבין להביא או אינן חייבין--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר חייבין להביא--הרי היא אסורה בהניה, והמקדש בה אישה אינה מקודשת.  וכן אם נחלקו בעורלה.

יב  וכן אם נחלקו בלקט שכחה ופיאה, אם זה לעניים או לבעל הבית--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר לבעל הבית--הרי זה גזל ביד העני, ואם קידש בו אישה אינה מקודשת.

יג  וכן אם חלק עליהן באב מאבות הטמאות, כגון נגעי בשר או נגעי בתים או נגעי בגדים--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר טהור, מותר להיכנס למקדש ולאכול קודשים; ולדברי האומר טמא, אם נכנס או אכל במזיד ענוש כרת ובשוגג מביא חטאת.  וכן אם נחלקו בטהרת מצורע, אם יש לזה טהרה או אין לו.

יד  וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה, אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה--הרי זה חייב:  שהרי לדברי האומר צריכה--אם מת הבעל קודם שתשתה, הרי זו אסורה ליבם; ולדברי האומר אינה צריכה, מתייבמת.

טו  וכן כל כיוצא בזה.  צריכין לבדוק ולחקור אם הייתה מחלוקת זו מביאה לידי דבר זה, ודבר זה מביא לדבר שני, אפילו אחר מאה דברים, אם יבוא בסוף לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת--בין שהיה הזקן מקל והן מחמירין, בין שהיה הוא מחמיר והן מקילין--הרי זה חייב.  [ג] ואם לא תביא המחלוקת לידי כך, הרי זה פטור--חוץ ממצות תפילין בלבד.

טז  כיצד:  הורה שמותר להוסיף טוטפת חמישית בתפילין, ויעשה אותה חמש טוטפות--הרי זה חייב:  והוא שיעשה כתחילה ארבעה בתים כהלכתן, ויביא חמישי וידבק בחיצון--שהבית החיצון שאינו רואה את האוויר, פסול.  וחיוב זקן ממרא על דבר זה, הלכה מפי הקבלה.

יז  אבל אם נחלקו בשאר מצוות, כגון שחלק בדבר מדברי לולב או ציצית או שופר, זה אומר פסול וזה אומר כשר, זה אומר יצא ידי חובתו וזה אומר לא יצא, זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה--הרי זה פטור מן המיתה; וכן כל כיוצא בזה.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות ממרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


יש לך שאלה או הערה?