תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


בראשית פרק יט

א ויבואו שני המלאכים סדומה, בערב, ולוט, יושב בשער-סדום; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפיים ארצה.  ב ויאמר הנה נא-אדוניי, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם, והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין.  ג ויפצר-בם מאוד--ויסורו אליו, ויבואו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו.  ד טרם, ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדום נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן:  כל-העם, מקצה.  ה ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אותם.  ו וייצא אליהם לוט, הפתחה; והדלת, סגר אחריו.  ז ויאמר:  אל-נא אחיי, תרעו.  ח הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש--אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל, אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו, בצל קורתי.  ט ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפוט שפוט--עתה, נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאוד, וייגשו לשבור הדלת.  י וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת, סגרו.  יא ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנוורים, מקטון, ועד-גדול; וילאו, למצוא הפתח.  יב ויאמרו האנשים אל-לוט, עוד מי-לך פה--חתן ובניך ובנותיך, וכול אשר-לך בעיר:  הוצא, מן-המקום.  יג כי-משחיתים אנחנו, את-המקום הזה:  כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה.  יד וייצא לוט וידבר אל-חתניו לוקחי בנותיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה, את-העיר; ויהי כמצחק, בעיני חתניו.  טו וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמור:  קום קח את-אשתך ואת-שתי בנותיך, הנמצאות--פן-תיספה, בעוון העיר.  טז ויתמהמה--ויחזיקו האנשים בידו וביד-אשתו וביד שתי בנותיו, בחמלת יהוה עליו; ויוציאוהו ויניחוהו, מחוץ לעיר.  יז ויהי כהוציאם אותם החוצה, ויאמר הימלט על-נפשך--אל-תביט אחריך, ואל-תעמוד בכל-הכיכר:  ההרה הימלט, פן-תיספה.  יח ויאמר לוט, אליהם:  אל-נא, אדוניי.  יט הנה-נא מצא עבדך חן, בעיניך, ותגדל חסדך אשר עשית עימדי, להחיות את-נפשי; ואנוכי, לא אוכל להימלט ההרה--פן-תדבקני הרעה, ומתי.  כ הנה-נא העיר הזאת קרובה, לנוס שמה--והיא מצער; אימלטה נא שמה, הלוא מצער היא--ותחי נפשי.  כא ויאמר אליו--הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה:  לבלתי הופכי את-העיר, אשר דיברת.  כב מהר, הימלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-בואך שמה; על-כן קרא שם-העיר, צוער.  כג השמש, יצא על-הארץ; ולוט, בא צוערה.  כד ויהוה, המטיר על-סדום ועל-עמורה--גופרית ואש:  מאת יהוה, מן-השמיים.  כה ויהפוך את-הערים האל, ואת כל-הכיכר, ואת כל-יושבי הערים, וצמח האדמה.  כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח.  כז וישכם אברהם, בבוקר:  אל-המקום--אשר-עמד שם, את-פני יהוה.  כח וישקף, על-פני סדום ועמורה, ועל-כל-פני, ארץ הכיכר; וירא, והנה עלה קיטור הארץ, כקיטור, הכבשן.  כט ויהי, בשחת אלוהים את-ערי הכיכר, ויזכור אלוהים, את-אברהם; וישלח את-לוט, מתוך ההפיכה, בהפוך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט.  ל ויעל לוט מצוער ויישב בהר, ושתי בנותיו עימו, כי ירא, לשבת בצוער; ויישב, במערה--הוא, ושתי בנותיו.  לא ותאמר הבכירה אל-הצעירה, אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ.  לב לכה נשקה את-אבינו יין, ונשכבה עימו; ונחייה מאבינו, זרע.  לג ותשקינה את-אביהן יין, בלילה הוא; ותבוא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה.  לד ויהי, ממוחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובואי שכבי עימו, ונחייה מאבינו, זרע.  לה ותשקינה גם בלילה ההוא, את-אביהן--יין; ותקם הצעירה ותשכב עימו, ולא-ידע בשכבה ובקומה.  לו ותהרינה שתי בנות-לוט, מאביהן.  לז ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב:  הוא אבי-מואב, עד-היום.  לח והצעירה גם-היא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי:  הוא אבי בני-עמון, עד-היום.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


יש לך שאלה או הערה?