תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


בראשית פרק מא

א ויהי, מקץ שנתיים ימים; ופרעה חולם, והנה עומד על-היאור.  ב והנה מן-היאור, עולות שבע פרות, יפות מראה, ובריאות בשר; ותרעינה, באחו.  ג והנה שבע פרות אחרות, עולות אחריהן מן-היאור, רעות מראה, ודקות בשר; ותעמודנה אצל הפרות, על-שפת היאור.  ד ותאכלנה הפרות, רעות המראה ודקות הבשר, את שבע הפרות, יפות המראה והבריאות; וייקץ, פרעה.  ה ויישן, ויחלום שנית; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--בריאות וטובות.  ו והנה שבע שיבולים, דקות ושדופות קדים--צומחות, אחריהן.  ז ותבלענה, השיבולים הדקות, את שבע השיבולים, הבריאות והמלאות; וייקץ פרעה, והנה חלום.  ח ויהי בבוקר, ותיפעם רוחו, וישלח ויקרא את-כל-חרטומי מצריים, ואת-כל-חכמיה; ויספר פרעה להם את-חלומו, ואין-פותר אותם לפרעה.  ט וידבר שר המשקים, את-פרעה לאמור:  את-חטאיי, אני מזכיר היום.  י פרעה, קצף על-עבדיו; וייתן אותי במשמר, בית שר הטבחים--אותי, ואת שר האופים.  יא ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא:  איש כפתרון חלומו, חלמנו.  יב ושם איתנו נער עברי, עבד לשר הטבחים, ונספר-לו, ויפתור-לנו את-חלומותינו:  איש כחלומו, פתר.  יג ויהי כאשר פתר-לנו, כן היה:  אותי השיב על-כני, ואותו תלה.  יד וישלח פרעה ויקרא את-יוסף, ויריצוהו מן-הבור; ויגלח ויחלף שמלותיו, ויבוא אל-פרעה.  טו ויאמר פרעה, אל-יוסף, חלום חלמתי, ופותר אין אותו; ואני, שמעתי עליך לאמור, תשמע חלום, לפתור אותו.  טז ויען יוסף את-פרעה לאמור, בלעדיי:  אלוהים, יענה את-שלום פרעה.  יז וידבר פרעה, אל-יוסף:  בחלומי, הנני עומד על-שפת היאור.  יח והנה מן-היאור, עולות שבע פרות, בריאות בשר, ויפות תואר; ותרעינה, באחו.  יט והנה שבע-פרות אחרות, עולות אחריהן, דלות ורעות תואר מאוד, ורקות בשר:  לא-ראיתי כהנה בכל-ארץ מצריים, לרוע.  כ ותאכלנה, הפרות, הרקות, והרעות--את שבע הפרות הראשונות, הבריאות.  כא ותבואנה אל-קרבנה, ולא נודע כי-באו אל-קרבנה, ומראיהן רע, כאשר בתחילה; ואיקץ.  כב וארא, בחלומי; והנה שבע שיבולים, עולות בקנה אחד--מלאות וטובות.  כג והנה שבע שיבולים, צנומות דקות שדופות קדים--צומחות, אחריהם.  כד ותבלענה השיבולים הדקות, את שבע השיבולים הטובות; ואומר, אל-החרטומים, ואין מגיד, לי.  כה ויאמר יוסף אל-פרעה, חלום פרעה אחד הוא:  את אשר האלוהים עושה, הגיד לפרעה.  כו שבע פרות הטובות, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הטובות, שבע שנים הנה:  חלום, אחד הוא.  כז ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן, שבע שנים הנה, ושבע השיבולים הריקות, שדופות הקדים--יהיו, שבע שני רעב.  כח הוא הדבר, אשר דיברתי אל-פרעה:  אשר האלוהים עושה, הראה את-פרעה.  כט הנה שבע שנים, באות--שבע גדול, בכל-ארץ מצריים.  ל וקמו שבע שני רעב, אחריהן, ונשכח כל-השבע, בארץ מצריים; וכילה הרעב, את-הארץ.  לא ולא-ייוודע השבע בארץ, מפני הרעב ההוא אחרי-כן:  כי-כבד הוא, מאוד.  לב ועל הישנות החלום אל-פרעה, פעמיים--כי-נכון הדבר מעם האלוהים, וממהר האלוהים לעשותו.  לג ועתה ירא פרעה, איש נבון וחכם; וישיתהו, על-ארץ מצריים.  לד יעשה פרעה, ויפקד פקידים על-הארץ; וחימש את-ארץ מצריים, בשבע שני השבע.  לה ויקבצו, את-כל-אוכל השנים הטובות, הבאות, האלה; ויצברו-בר תחת יד-פרעה, אוכל בערים--ושמרו.  לו והיה האוכל לפיקדון, לארץ, לשבע שני הרעב, אשר תהיינה בארץ מצריים; ולא-תיכרת הארץ, ברעב.  לז וייטב הדבר, בעיני פרעה, ובעיני, כל-עבדיו.  לח ויאמר פרעה, אל-עבדיו:  הנמצא כזה--איש, אשר רוח אלוהים בו.  לט ויאמר פרעה אל-יוסף, אחרי הודיע אלוהים אותך את-כל-זאת, אין-נבון וחכם, כמוך.  מ אתה תהיה על-ביתי, ועל-פיך יישק כל-עמי; רק הכיסא, אגדל ממך.  מא ויאמר פרעה, אל-יוסף:  ראה נתתי אותך, על כל-ארץ מצריים.  מב ויסר פרעה את-טבעתו מעל ידו, וייתן אותה על-יד יוסף; וילבש אותו בגדי-שש, וישם רביד הזהב על-צווארו.  מג וירכב אותו, במרכבת המשנה אשר-לו, ויקראו לפניו, אברך; ונתון אותו, על כל-ארץ מצריים.  מד ויאמר פרעה אל-יוסף, אני פרעה; ובלעדיך, לא-ירים איש את-ידו ואת-רגלו--בכל-ארץ מצריים.  מה ויקרא פרעה שם-יוסף, צפנת פענח, וייתן-לו את-אסנת בת-פוטי פרע כוהן און, לאישה; וייצא יוסף, על-ארץ מצריים.  מו ויוסף, בן-שלושים שנה, בעומדו, לפני פרעה מלך-מצריים; וייצא יוסף מלפני פרעה, ויעבור בכל-ארץ מצריים.  מז ותעש הארץ, בשבע שני השבע--לקמצים.  מח ויקבוץ את-כל-אוכל שבע שנים, אשר היו בארץ מצריים, וייתן-אוכל, בערים:  אוכל שדה-העיר אשר סביבותיה, נתן בתוכה.  מט ויצבור יוסף בר כחול הים, הרבה מאוד--עד כי-חדל לספור, כי-אין מספר.  נ וליוסף יולד שני בנים, בטרם תבוא שנת הרעב, אשר ילדה-לו אסנת, בת-פוטי פרע כוהן און.  נא ויקרא יוסף את-שם הבכור, מנשה:  כי-נשני אלוהים את-כל-עמלי, ואת כל-בית אבי.  נב ואת שם השני, קרא אפריים:  כי-הפרני אלוהים, בארץ עוניי.  נג ותכלינה, שבע שני השבע, אשר היה, בארץ מצריים.  נד ותחילינה שבע שני הרעב, לבוא, כאשר, אמר יוסף; ויהי רעב בכל-הארצות, ובכל-ארץ מצריים היה לחם.  נה ותרעב כל-ארץ מצריים, ויצעק העם אל-פרעה ללחם; ויאמר פרעה לכל-מצריים לכו אל-יוסף, אשר-יאמר לכם תעשו.  נו והרעב היה, על כל-פני הארץ; ויפתח יוסף את-כל-אשר בהם, וישבור למצריים, ויחזק הרעב, בארץ מצריים.  נז וכל-הארץ באו מצריימה, לשבור אל-יוסף:  כי-חזק הרעב, בכל-הארץ.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


יש לך שאלה או הערה?