תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ


שמות פרק יב

א ויאמר יהוה אל-משה ואל-אהרון, בארץ מצריים לאמור.  ב החודש הזה לכם, ראש חודשים:  ראשון הוא לכם, לחודשי השנה.  ג דברו, אל-כל-עדת ישראל לאמור, בעשור, לחודש הזה:  ויקחו להם, איש שה לבית-אבות--שה לבית.  ד ואם-ימעט הבית, מהיות משה--ולקח הוא ושכנו הקרוב אל-ביתו, במכסת נפשות:  איש לפי אוכלו, תכוסו על-השה.  ה שה תמים זכר בן-שנה, יהיה לכם; מן-הכבשים ומן-העיזים, תיקחו.  ו והיה לכם למשמרת, עד ארבעה עשר יום לחודש הזה; ושחטו אותו, כול קהל עדת-ישראל--בין הערביים.  ז ולקחו, מן-הדם, ונתנו על-שתי המזוזות, ועל-המשקוף--על, הבתים, אשר-יאכלו אותו, בהם.  ח ואכלו את-הבשר, בלילה הזה:  צלי-אש ומצות, על-מרורים יאכלוהו.  ט אל-תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים:  כי אם-צלי-אש, ראשו על-כרעיו ועל-קרבו.  י ולא-תותירו ממנו, עד-בוקר; והנותר ממנו עד-בוקר, באש תשרופו.  יא וככה, תאכלו אותו--מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם; ואכלתם אותו בחיפזון, פסח הוא ליהוה.  יב ועברתי בארץ-מצריים, בלילה הזה, והכיתי כל-בכור בארץ מצריים, מאדם ועד-בהמה; ובכל-אלוהי מצריים אעשה שפטים, אני יהוה.  יג והיה הדם לכם לאות, על הבתים אשר אתם שם, וראיתי את-הדם, ופסחתי עליכם; ולא-יהיה בכם נגף למשחית, בהכותי בארץ מצריים.  יד והיה היום הזה לכם לזיכרון, וחגותם אותו חג ליהוה:  לדורותיכם, חוקת עולם תחוגוהו.  טו שבעת ימים, מצות תאכלו--אך ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם:  כי כל-אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל--מיום הראשון, עד-יום השביעי.  טז וביום הראשון, מקרא-קודש, וביום השביעי, מקרא-קודש יהיה לכם:  כל-מלאכה, לא-ייעשה בהם--אך אשר ייאכל לכל-נפש, הוא לבדו ייעשה לכם.  יז ושמרתם, את-המצות, כי בעצם היום הזה, הוצאתי את-צבאותיכם מארץ מצריים; ושמרתם את-היום הזה, לדורותיכם--חוקת עולם.  יח בראשון בארבעה עשר יום לחודש, בערב, תאכלו, מצות:  עד יום האחד ועשרים, לחודש--בערב.  יט שבעת ימים--שאור, לא יימצא בבתיכם:  כי כל-אוכל מחמצת, ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל--בגר, ובאזרח הארץ.  כ כל-מחמצת, לא תאכלו; בכול, מושבותיכם, תאכלו, מצות.  {פ}

כא ויקרא משה לכל-זקני ישראל, ויאמר אליהם:  משכו, וקחו לכם צאן למשפחותיכם--ושחטו הפסח.  כב ולקחתם אגודת איזוב, וטבלתם בדם אשר-בסף, והגעתם אל-המשקוף ואל-שתי המזוזות, מן-הדם אשר בסף; ואתם, לא תצאו איש מפתח-ביתו--עד-בוקר.  כג ועבר יהוה, לנגוף את-מצריים, וראה את-הדם על-המשקוף, ועל שתי המזוזות; ופסח יהוה, על-הפתח, ולא ייתן המשחית, לבוא אל-בתיכם לנגוף.  כד ושמרתם, את-הדבר הזה, לחוק-לך ולבניך, עד-עולם.  כה והיה כי-תבואו אל-הארץ, אשר ייתן יהוה לכם--כאשר דיבר; ושמרתם, את-העבודה הזאת.  כו והיה, כי-יאמרו אליכם בניכם:  מה העבודה הזאת, לכם.  כז ואמרתם זבח-פסח הוא ליהוה, אשר פסח על-בתי בני-ישראל במצריים, בנוגפו את-מצריים, ואת-בתינו הציל; וייקוד העם, וישתחוו.  כח וילכו ויעשו, בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואהרון, כן עשו.  {ס}

כט ויהי בחצי הלילה, ויהוה הכה כל-בכור בארץ מצריים, מבכור פרעה היושב על-כיסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור; וכול, בכור בהמה.  ל ויקם פרעה לילה, הוא וכל-עבדיו וכל-מצריים, ותהי צעקה גדולה, במצריים:  כי-אין בית, אשר אין-שם מת.  לא ויקרא למשה ולאהרון לילה, ויאמר קומו צאו מתוך עמי--גם-אתם, גם-בני ישראל; ולכו עבדו את-יהוה, כדברכם.  לב גם-צאנכם גם-בקרכם קחו כאשר דיברתם, ולכו; ובירכתם, גם-אותי.  לג ותחזק מצריים על-העם, למהר לשלחם מן-הארץ:  כי אמרו, כולנו מתים.  לד ויישא העם את-בצקו, טרם יחמץ; משארותם צרורות בשמלותם, על-שכמם.  לה ובני-ישראל עשו, כדבר משה; וישאלו, ממצריים, כלי-כסף וכלי זהב, ושמלות.  לו ויהוה נתן את-חן העם, בעיני מצריים--וישאילום; וינצלו, את-מצריים.  {פ}

לז ויסעו בני-ישראל מרעמסס, סוכותה, כשש-מאות אלף רגלי הגברים, לבד מטף.  לח וגם-ערב רב, עלה איתם, וצאן ובקר, מקנה כבד מאוד.  לט ויאפו את-הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות--כי לא חמץ:  כי-גורשו ממצריים, ולא יכלו להתמהמה, וגם-צידה, לא-עשו להם.  מ ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצריים--שלושים שנה, וארבע מאות שנה.  מא ויהי, מקץ שלושים שנה, וארבע מאות, שנה; ויהי, בעצם היום הזה, יצאו כל-צבאות יהוה, מארץ מצריים.  מב ליל שימורים הוא ליהוה, להוציאם מארץ מצריים:  הוא-הלילה הזה ליהוה, שימורים לכל-בני ישראל לדורותם.  {פ}

מג ויאמר יהוה אל-משה ואהרון, זאת חוקת הפסח:  כל-בן-נכר, לא-יאכל בו.  מד וכל-עבד איש, מקנת-כסף--ומלת אותו, אז יאכל בו.  מה תושב ושכיר, לא-יאכל בו.  מו בבית אחד ייאכל, לא-תוציא מן-הבית מן-הבשר חוצה; ועצם, לא תשברו-בו.  מז כל-עדת ישראל, יעשו אותו.  מח וכי-יגור איתך גר, ועשה פסח ליהוה--הימול לו כל-זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ; וכל-ערל, לא-יאכל בו.  מט תורה אחת, יהיה לאזרח, ולגר, הגר בתוככם.  נ ויעשו, כל-בני ישראל:  כאשר ציווה יהוה את-משה ואת-אהרון, כן עשו.  {ס}

נא ויהי, בעצם היום הזה:  הוציא יהוה את-בני ישראל, מארץ מצריים--על-צבאותם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ


יש לך שאלה או הערה?