תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


ויקרא פרק ז

א וזאת תורת, האשם:  קודש קודשים, הוא.  ב במקום, אשר ישחטו את-העולה, ישחטו, את-האשם; ואת-דמו יזרוק על-המזבח, סביב.  ג ואת כל-חלבו, יקריב ממנו--את, האליה, ואת-החלב, המכסה את-הקרב.  ד ואת, שתי הכליות, ואת-החלב אשר עליהן, אשר על-הכסלים; ואת-היותרת, על-הכבד, על-הכליות, יסירנה.  ה והקטיר אותם הכוהן המזבחה, אישה ליהוה; אשם, הוא.  ו כל-זכר בכוהנים, יאכלנו; במקום קדוש ייאכל, קודש קודשים הוא.  ז כחטאת, כאשם--תורה אחת, להם; הכוהן אשר יכפר-בו, לו יהיה.  ח והכוהן--המקריב, את-עולת איש:  עור העולה אשר הקריב, לכוהן לו יהיה.  ט וכל-מנחה, אשר תיאפה בתנור, וכל-נעשה במרחשת, ועל-מחבת--לכוהן המקריב אותה, לו תהיה.  י וכל-מנחה בלולה-בשמן, וחרבה--לכל-בני אהרון תהיה, איש כאחיו.  {פ}

יא וזאת תורת, זבח השלמים, אשר יקריב, ליהוה.  יב אם על-תודה, יקריבנו--והקריב על-זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן, ורקיקי מצות משוחים בשמן; וסולת מורבכת, חלות בלולות בשמן.  יג על-חלות לחם חמץ, יקריב קרבנו, על-זבח, תודת שלמיו.  יד והקריב ממנו אחד מכל-קרבן, תרומה ליהוה; לכוהן, הזורק את-דם השלמים--לו יהיה.  טו ובשר, זבח תודת שלמיו--ביום קרבנו, ייאכל:  לא-יניח ממנו, עד-בוקר.  טז ואם-נדר או נדבה, זבח קרבנו--ביום הקריבו את-זבחו, ייאכל; וממוחרת, והנותר ממנו ייאכל.  יז והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף.  יח ואם היאכול ייאכל מבשר-זבח שלמיו ביום השלישי, לא יירצה--המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא.  יט והבשר אשר-ייגע בכל-טמא, לא ייאכל--באש, יישרף; והבשר--כל-טהור, יאכל בשר.  כ והנפש אשר-תאכל בשר, מזבח השלמים אשר ליהוה, וטומאתו, עליו--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.  כא ונפש כי-תיגע בכל-טמא, בטומאת אדם או בבהמה טמאה או בכל-שקץ טמא, ואכל מבשר-זבח השלמים, אשר ליהוה--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.  {פ}

כב וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כג דבר אל-בני ישראל, לאמור:  כל-חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו.  כד וחלב נבילה וחלב טריפה, ייעשה לכל-מלאכה; ואכול, לא תאכלוהו.  כה כי, כל-אוכל חלב, מן-הבהמה, אשר יקריב ממנה אישה ליהוה--ונכרתה הנפש האוכלת, מעמיה.  כו וכל-דם לא תאכלו, בכול מושבותיכם, לעוף, ולבהמה.  כז כל-נפש, אשר-תאכל כל-דם--ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה.  כח וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  כט דבר אל-בני ישראל, לאמור:  המקריב את-זבח שלמיו, ליהוה--יביא את-קרבנו ליהוה, מזבח שלמיו.  ל ידיו תביאינה, את אישי יהוה; את-החלב על-החזה, יביאנו--את החזה להניף אותו תנופה, לפני יהוה.  לא והקטיר הכוהן את-החלב, המזבחה; והיה, החזה, לאהרון, ולבניו.  לב ואת שוק הימין, תיתנו תרומה לכוהן, מזבחי, שלמיכם.  לג המקריב את-דם השלמים, ואת-החלב--מבני אהרון:  לו תהיה שוק הימין, למנה.  לד כי את-חזה התנופה ואת שוק התרומה, לקחתי מאת בני-ישראל, מזבחי, שלמיהם; ואתן אותם לאהרון הכוהן ולבניו, לחוק-עולם, מאת, בני ישראל.  לה זאת משחת אהרון ומשחת בניו, מאישי יהוה, ביום הקריב אותם, לכהן ליהוה.  לו אשר ציווה יהוה לתת להם, ביום מושחו אותם, מאת, בני ישראל--חוקת עולם, לדורותם.  לז זאת התורה, לעולה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמילואים--ולזבח, השלמים.  לח אשר ציווה יהוה את-משה, בהר סיניי:  ביום צוותו את-בני ישראל, להקריב את-קרבניהם ליהוה--במדבר סיניי.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


יש לך שאלה או הערה?