תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


ויקרא פרק יא

א וידבר יהוה אל-משה ואל-אהרון, לאמור אליהם.  ב דברו אל-בני ישראל, לאמור:  זאת החיה אשר תאכלו, מכל-הבהמה אשר על-הארץ.  ג כול מפרסת פרסה, ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה, בבהמה--אותה, תאכלו.  ד אך את-זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה, וממפריסי הפרסה:  את-הגמל כי-מעלה גרה הוא, ופרסה איננו מפריס--טמא הוא, לכם.  ה ואת-השפן, כי-מעלה גרה הוא, ופרסה, לא יפריס; טמא הוא, לכם.  ו ואת-הארנבת, כי-מעלת גרה היא, ופרסה, לא הפריסה; טמאה היא, לכם.  ז ואת-החזיר כי-מפריס פרסה הוא, ושוסע שסע פרסה, והוא, גרה לא-ייגר; טמא הוא, לכם.  ח מבשרם לא תאכלו, ובנבלתם לא תיגעו; טמאים הם, לכם.  ט את-זה, תאכלו, מכול, אשר במים:  כול אשר-לו סנפיר וקשקשת במים, בימים ובנחלים--אותם תאכלו.  י וכול אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, בימים ובנחלים, מכול שרץ המים, ומכול נפש החיה אשר במים--שקץ הם, לכם.  יא ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו, ואת-נבלתם תשקצו.  יב כול אשר אין-לו סנפיר וקשקשת, במים--שקץ הוא, לכם.  יג ואת-אלה תשקצו מן-העוף, לא ייאכלו שקץ הם:  את-הנשר, ואת-הפרס, ואת, העוזנייה.  יד ואת-הדאה--ואת-האיה, למינה.  טו את כל-עורב, למינו.  טז ואת בת היענה, ואת-התחמס ואת-השחף; ואת-הנץ, למינהו.  יז ואת-הכוס ואת-השלך, ואת-הינשוף.  יח ואת-התנשמת ואת-הקאת, ואת-הרחם.  יט ואת, החסידה, האנפה, למינה; ואת-הדוכיפת, ואת-העטלף.  כ כול שרץ העוף, ההולך על-ארבע--שקץ הוא, לכם.  כא אך את-זה, תאכלו, מכול שרץ העוף, ההולך על-ארבע:  אשר-לו כרעיים ממעל לרגליו, לנתר בהן על-הארץ.  כב את-אלה מהם, תאכלו--את-הארבה למינו, ואת-הסולעם למינהו; ואת-החרגול למינהו, ואת-החגב למינהו.  כג וכול שרץ העוף, אשר-לו ארבע רגליים--שקץ הוא, לכם.  כד ולאלה, תיטמאו; כל-הנוגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  כה וכל-הנושא, מנבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  כו לכל-הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת, וגרה איננה מעלה--טמאים הם, לכם; כל-הנוגע בהם, יטמא.  כז וכול הולך על-כפיו, בכל-החיה ההולכת על-ארבע--טמאים הם, לכם; כל-הנוגע בנבלתם, יטמא עד-הערב.  כח והנושא, את-נבלתם--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; טמאים המה, לכם.  {ס}

כט וזה לכם הטמא, בשרץ השורץ על-הארץ:  החולד והעכבר, והצב למינהו.  ל והאנקה והכוח, והלטאה; והחומט, והתנשמת.  לא אלה הטמאים לכם, בכל-השרץ; כל-הנוגע בהם במותם, יטמא עד-הערב.  לב וכול אשר-ייפול-עליו מהם במותם יטמא, מכל-כלי-עץ או בגד או-עור או שק, כל-כלי, אשר-ייעשה מלאכה בהם; במים יובא וטמא עד-הערב, וטהר.  לג וכל-כלי-חרש--אשר-ייפול מהם, אל-תוכו:  כול אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו.  לד מכל-האוכל אשר ייאכל, אשר יבוא עליו מים--יטמא; וכל-משקה אשר יישתה, בכל-כלי יטמא.  לה וכול אשר-ייפול מנבלתם עליו, יטמא--תנור וכיריים יותץ, טמאים הם; וטמאים, יהיו לכם.  לו אך מעיין ובור מקוה-מים, יהיה טהור; ונוגע בנבלתם, יטמא.  לז וכי ייפול מנבלתם, על-כל-זרע זירוע אשר ייזרע--טהור, הוא.  לח וכי יותן-מים על-זרע, ונפל מנבלתם עליו--טמא הוא, לכם.  {ס}

לט וכי ימות מן-הבהמה, אשר-היא לכם לאוכלה--הנוגע בנבלתה, יטמא עד-הערב.  מ והאוכל, מנבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב; והנושא, את-נבלתה--יכבס בגדיו, וטמא עד-הערב.  מא וכל-השרץ, השורץ על-הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל.  מב כול הולך על-גחון וכול הולך על-ארבע, עד כל-מרבה רגליים, לכל-השרץ, השורץ על-הארץ--לא תאכלום, כי-שקץ הם.  מג אל-תשקצו, את-נפשותיכם, בכל-השרץ, השורץ; ולא תיטמאו בהם, ונטמאתם בם.  מד כי אני יהוה, אלוהיכם, והתקדשתם והייתם קדושים, כי קדוש אני; ולא תטמאו את-נפשותיכם, בכל-השרץ הרומש על-הארץ.  מה כי אני יהוה, המעלה אתכם מארץ מצריים, להיות לכם, לאלוהים; והייתם קדושים, כי קדוש אני.  מו זאת תורת הבהמה, והעוף, וכול נפש החיה, הרומשת במים; ולכל-נפש, השורצת על-הארץ.  מז להבדיל, בין הטמא ובין הטהור; ובין החיה, הנאכלת, ובין החיה, אשר לא תיאכל.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


יש לך שאלה או הערה?