תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


שופטים פרק ו

א ויעשו בני-ישראל הרע, בעיני יהוה; וייתנם יהוה ביד-מדיין, שבע שנים.  ב ותעז יד-מדיין, על-ישראל; מפני מדיין עשו להם בני ישראל, את-המנהרות אשר בהרים, ואת-המערות, ואת-המצדות.  ג והיה, אם-זרע ישראל--ועלה מדיין ועמלק ובני-קדם, ועלו עליו.  ד ויחנו עליהם, וישחיתו את-יבול הארץ, עד-בואך, עזה; ולא-ישאירו מחיה בישראל, ושה ושור וחמור.  ה כי הם ומקניהם יעלו ואוהליהם, ובאו כדי-ארבה לרוב, ולהם ולגמליהם, אין מספר; ויבואו בארץ, לשחתה.  ו ויידל ישראל מאוד, מפני מדיין; ויזעקו בני-ישראל, אל-יהוה.  {פ}

ז ויהי, כי-זעקו בני-ישראל אל-יהוה, על, אודות מדיין.  ח וישלח יהוה איש נביא, אל-בני ישראל; ויאמר להם כה-אמר יהוה אלוהי ישראל, אנוכי העליתי אתכם ממצריים, ואוציא אתכם, מבית עבדים.  ט ואציל אתכם מיד מצריים, ומיד כל-לוחציכם; ואגרש אותם מפניכם, ואתנה לכם את-ארצם.  י ואומרה לכם, אני יהוה אלוהיכם--לא תיראו את-אלוהי האמורי, אשר אתם יושבים בארצם; ולא שמעתם, בקולי.  {פ}

יא ויבוא מלאך יהוה, ויישב תחת האלה אשר בעופרה, אשר ליואש, אבי העזרי; וגדעון בנו, חובט חיטים בגת, להניס, מפני מדיין.  יב ויירא אליו, מלאך יהוה; ויאמר אליו, יהוה עימך גיבור החיל.  יג ויאמר אליו גדעון, בי אדוני, ויש יהוה עימנו, ולמה מצאתנו כל-זאת; ואיה כל-נפלאותיו אשר סיפרו-לנו אבותינו לאמור, הלוא ממצריים העלנו יהוה, ועתה נטשנו יהוה, וייתננו בכף-מדיין.  יד וייפן אליו, יהוה, ויאמר לך בכוחך זה, והושעת את-ישראל מכף מדיין:  הלוא, שלחתיך.  טו ויאמר אליו בי אדוניי, במה אושיע את-ישראל; הנה אלפי הדל במנשה, ואנוכי הצעיר בבית אבי.  טז ויאמר אליו יהוה, כי אהיה עימך; והכית את-מדיין, כאיש אחד.  יז ויאמר אליו, אם-נא מצאתי חן בעיניך; ועשית לי אות, שאתה מדבר עימי.  יח אל-נא תמוש מזה, עד-בואי אליך, והוצאתי את-מנחתי, והנחתי לפניך; ויאמר, אנוכי אשב עד שובך.  יט וגדעון בא, ויעש גדי-עיזים ואיפת-קמח מצות, הבשר שם בסל, והמרק שם בפרור; ויוצא אליו אל-תחת האלה, ויגש.  {פ}

כ ויאמר אליו מלאך האלוהים, קח את-הבשר ואת-המצות והנח אל-הסלע הלז, ואת-המרק, שפוך; ויעש, כן.  כא וישלח מלאך יהוה, את-קצה המשענת אשר בידו, וייגע בבשר, ובמצות; ותעל האש מן-הצור, ותאכל את-הבשר ואת-המצות, ומלאך יהוה, הלך מעיניו.  כב וירא גדעון, כי-מלאך יהוה הוא; ויאמר גדעון, אהה אדוניי יהוה--כי-על-כן ראיתי מלאך יהוה, פנים אל-פנים.  כג ויאמר לו יהוה שלום לך, אל-תירא:  לא, תמות.  כד וייבן שם גדעון מזבח ליהוה, ויקרא-לו יהוה שלום; עד, היום הזה--עודנו, בעופרת אבי העזרי.  {ס}

כה ויהי, בלילה ההוא, ויאמר לו יהוה קח את-פר-השור אשר לאביך, ופר השני שבע שנים; והרסת, את-מזבח הבעל אשר לאביך, ואת-האשרה אשר-עליו, תכרות.  כו ובנית מזבח ליהוה אלוהיך, על ראש המעוז הזה--במערכה; ולקחת, את-הפר השני, והעלית עולה, בעצי האשרה אשר תכרות.  כז וייקח גדעון עשרה אנשים, מעבדיו, ויעש, כאשר דיבר אליו יהוה; ויהי כאשר ירא את-בית אביו ואת-אנשי העיר, מעשות יומם--ויעש לילה.  כח וישכימו אנשי העיר, בבוקר, והנה נותץ מזבח הבעל, והאשרה אשר-עליו כורתה; ואת, הפר השני, הועלה, על-המזבח הבנוי.  כט ויאמרו איש אל-ריעהו, מי עשה הדבר הזה; וידרשו, ויבקשו--ויאמרו, גדעון בן-יואש עשה הדבר הזה.  ל ויאמרו אנשי העיר, אל-יואש, הוצא את-בנך, וימות:  כי נתץ את-מזבח הבעל, וכי כרת האשרה אשר-עליו.  לא ויאמר יואש לכול אשר-עמדו עליו האתם תריבון לבעל, אם-אתם תושיעון אותו, אשר יריב לו יומת, עד-הבוקר; אם-אלוהים הוא ירב לו, כי נתץ את-מזבחו.  לב ויקרא-לו ביום-ההוא, ירובעל לאמור:  ירב בו הבעל, כי נתץ את-מזבחו.  {ס}

לג וכל-מדיין ועמלק ובני-קדם, נאספו יחדיו; ויעברו ויחנו, בעמק יזרעאל.  לד ורוח יהוה, לבשה את-גדעון; ויתקע, בשופר, וייזעק אביעזר, אחריו.  לה ומלאכים שלח בכל-מנשה, וייזעק גם-הוא אחריו; ומלאכים שלח, באשר ובזבולון ובנפתלי, ויעלו, לקראתם.  לו ויאמר גדעון, אל-האלוהים:  אם-ישך מושיע בידי, את-ישראל--כאשר דיברת.  לז הנה אנוכי, מציג את-גיזת הצמר--בגורן:  אם טל יהיה על-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ חורב--וידעתי כי-תושיע בידי את-ישראל, כאשר דיברת.  לח ויהי-כן--וישכם ממוחרת, ויזר את-הגיזה; ויימץ טל מן-הגיזה, מלוא הספל מים.  לט ויאמר גדעון, אל-האלוהים, אל-ייחר אפך בי, ואדברה אך הפעם; אנסה נא-רק-הפעם, בגיזה--יהי-נא חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ יהיה-טל.  מ ויעש אלוהים כן, בלילה ההוא; ויהי-חורב אל-הגיזה לבדה, ועל-כל-הארץ היה טל.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שופטים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא


יש לך שאלה או הערה?