תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


מלכים א פרק ב

א ויקרבו ימי-דויד, למות; ויצו את-שלמה בנו, לאמור.  ב אנוכי הולך, בדרך כל-הארץ; וחזקת, והיית לאיש.  ג ושמרת את-משמרת יהוה אלוהיך, ללכת בדרכיו לשמור חוקותיו מצוותיו ומשפטיו ועדוותיו, ככתוב, בתורת משה--למען תשכיל, את כל-אשר תעשה, ואת כל-אשר תפנה, שם.  ד למען יקים יהוה את-דברו, אשר דיבר עליי לאמור, אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת לפניי באמת, בכל-לבבם ובכל-נפשם:  לאמור--לא-ייכרת לך איש, מעל כיסא ישראל.  ה וגם אתה ידעת את אשר-עשה לי יואב בן-צרויה, אשר עשה לשני-שרי צבאות ישראל לאבנר בן-נר ולעמשא בן-יתר ויהרגם, וישם דמי-מלחמה, בשלום; וייתן דמי מלחמה, בחגורתו אשר במותניו, ובנעלו, אשר ברגליו.  ו ועשית, כחכמתך; ולא-תורד שיבתו בשלום, שאול.  ז ולבני ברזלי הגלעדי תעשה-חסד, והיו באוכלי שולחנך:  כי-כן, קרבו אליי, בבורחי, מפני אבשלום אחיך.  ח והנה עימך שמעי בן-גרא בן-הימיני, מבחורים, והוא קיללני קללה נמרצת, ביום לכתי מחניים; והוא-ירד לקראתי, הירדן, ואישבע לו ביהוה לאמור, אם-אמיתך בחרב.  ט ועתה, אל-תנקהו, כי איש חכם, אתה; וידעת את אשר תעשה-לו, והורדת את-שיבתו בדם שאול.  י וישכב דויד, עם-אבותיו; וייקבר, בעיר דויד.  {פ}

יא והימים, אשר מלך דויד על-ישראל, ארבעים, שנה:  בחברון מלך, שבע שנים, ובירושלים מלך, שלושים ושלוש שנים.  יב ושלמה--ישב, על-כיסא דויד אביו; ותיכון מלכותו, מאוד.  {ס}

יג ויבוא אדונייהו בן-חגית, אל-בת-שבע אם-שלמה, ותאמר, השלום בואך; ויאמר, שלום.  יד ויאמר, דבר לי אלייך; ותאמר, דבר.  טו ויאמר, את ידעת כי-לי הייתה המלוכה, ועליי שמו כל-ישראל פניהם, למלוך; ותיסוב המלוכה ותהי לאחי, כי מיהוה הייתה לו.  טז ועתה, שאלה אחת אנוכי שואל מאיתך--אל-תשיבי, את-פניי; ותאמר אליו, דבר.  יז ויאמר, אמרי-נא לשלמה המלך, כי לא-ישיב, את-פנייך; וייתן-לי את-אבישג השונמית, לאישה.  יח ותאמר בת-שבע, טוב; אנוכי, אדבר עליך אל-המלך.  יט ותבוא בת-שבע אל-המלך שלמה, לדבר-לו על-אדונייהו; ויקם המלך לקראתה וישתחו לה, ויישב על-כיסאו, וישם כיסא לאם המלך, ותשב לימינו.  כ ותאמר, שאלה אחת קטנה אנוכי שואלת מאיתך--אל-תשב, את-פניי; ויאמר-לה המלך שאלי אימי, כי לא-אשיב את-פנייך.  כא ותאמר, יותן את-אבישג השונמית, לאדונייהו אחיך, לאישה.  כב ויען המלך שלמה ויאמר לאימו, ולמה את שואלת את-אבישג השונמית לאדונייהו, ושאלי-לו את-המלוכה, כי הוא אחי הגדול ממני; ולו ולאביתר הכוהן, וליואב בן-צרויה.  {פ}

כג ויישבע המלך שלמה, ביהוה לאמור:  כה יעשה-לי אלוהים, וכה יוסיף, כי בנפשו, דיבר אדונייהו את-הדבר הזה.  כד ועתה, חי-יהוה אשר הכינני ויושיבני על-כיסא דויד אבי, ואשר עשה-לי בית, כאשר דיבר:  כי היום, יומת אדונייהו.  כה וישלח המלך שלמה, ביד בניהו בן-יהוידע; ויפגע-בו, וימות.  {ס}

כו ולאביתר הכוהן אמר המלך, ענתות לך על-שדיך--כי איש מוות, אתה; וביום הזה לא אמיתך, כי-נשאת את-ארון אדוניי יהוה לפני דויד אבי, וכי התענית, בכול אשר-התענה אבי.  כז ויגרש שלמה את-אביתר, מהיות כוהן ליהוה, למלא את-דבר יהוה, אשר דיבר על-בית עלי בשילה.  {פ}

כח והשמועה, באה עד-יואב, כי יואב נטה אחרי אדונייה, ואחרי אבשלום לא נטה; וינס יואב אל-אוהל יהוה, ויחזק בקרנות המזבח.  כט ויוגד למלך שלמה, כי נס יואב אל-אוהל יהוה, והנה, אצל המזבח; וישלח שלמה את-בניהו בן-יהוידע, לאמור--לך פגע-בו.  ל ויבוא בניהו אל-אוהל יהוה, ויאמר אליו כה-אמר המלך צא, ויאמר לא, כי פה אמות; וישב בניהו את-המלך דבר לאמור, כה-דיבר יואב וכה ענני.  לא ויאמר לו המלך, עשה כאשר דיבר, ופגע-בו, וקברתו; והסירות דמי חינם, אשר שפך יואב, מעליי, ומעל בית אבי.  לב והשיב יהוה את-דמו על-ראשו, אשר פגע בשני-אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב--ואבי דויד, לא ידע:  את-אבנר בן-נר שר-צבא ישראל, ואת-עמשא בן-יתר שר-צבא יהודה.  לג ושבו דמיהם בראש יואב, ובראש זרעו לעולם; ולדויד ולזרעו ולביתו ולכיסאו יהיה שלום, עד-עולם--מעם יהוה.  לד ויעל, בניהו בן-יהוידע, ויפגע-בו, וימיתהו; וייקבר בביתו, במדבר.  לה וייתן המלך את-בניהו בן-יהוידע, תחתיו--על-הצבא; ואת-צדוק הכוהן נתן המלך, תחת אביתר.  לו וישלח המלך, ויקרא לשמעי, ויאמר לו בנה-לך בית בירושלים, וישבת שם; ולא-תצא משם, אנה ואנה.  לז והיה ביום צאתך, ועברת את-נחל קדרון--ידוע תדע, כי מות תמות:  דמך, יהיה בראשך.  לח ויאמר שמעי למלך, טוב הדבר, כאשר דיבר אדוני המלך, כן יעשה עבדך; ויישב שמעי בירושלים, ימים רבים.  {ס}

לט ויהי, מקץ שלוש שנים, ויברחו שני-עבדים לשמעי, אל-אכיש בן-מעכה מלך גת; ויגידו לשמעי לאמור, הנה עבדיך בגת.  מ ויקם שמעי, ויחבוש את-חמורו, וילך גתה אל-אכיש, לבקש את-עבדיו; וילך שמעי, ויבא את-עבדיו מגת.  {ס}

מא ויוגד, לשלמה:  כי-הלך שמעי מירושלים גת, וישוב.  מב וישלח המלך ויקרא לשמעי, ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעיד בך לאמור, ביום צאתך והלכת אנה ואנה, ידוע תדע כי מות תמות; ותאמר אליי טוב הדבר, שמעתי.  מג ומדוע--לא שמרת, את שבועת יהוה; ואת-המצוה, אשר-ציוויתי עליך.  מד ויאמר המלך אל-שמעי, אתה ידעת את כל-הרעה אשר ידע לבבך, אשר עשית, לדויד אבי; והשיב יהוה את-רעתך, בראשך.  מה והמלך שלמה, ברוך; וכיסא דויד, יהיה נכון לפני יהוה--עד-עולם.  מו ויצו המלך, את-בניהו בן-יהוידע, וייצא, ויפגע-בו וימות; והממלכה נכונה, ביד-שלמה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מלכים - הכול
מלכים א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב - מלכים ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה


יש לך שאלה או הערה?