תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


ישעיהו פרק ט

א העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול:  יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם.  ב הרבית הגוי, לו הגדלת השמחה; שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל.  ג כי את-עול סובולו, ואת מטה שכמו, שבט, הנוגש בו--החיתות, כיום מדיין.  ד כי כל-סאון סואן ברעש, ושמלה מגוללה בדמים; והייתה לשריפה, מאכולת אש.  ה כי-ילד יולד-לנו, בן ניתן-לנו, ותהי המשרה, על-שכמו; ויקרא שמו פלא יועץ, אל גיבור, אבי-עד, שר-שלום.  ו למרבה המשרה ולשלום אין-קץ, על-כיסא דויד ועל-ממלכתו, להכין אותה ולסעדה, במשפט ובצדקה; מעתה, ועד-עולם, קנאת יהוה צבאות, תעשה-זאת.  {פ}

ז דבר שלח אדוניי, ביעקוב; ונפל, בישראל.  ח וידעו העם כולו, אפריים ויושב שומרון, בגאווה ובגודל לבב, לאמור.  ט לבינים נפלו, וגזית נבנה; שקמים גודעו, וארזים נחליף.  י וישגב יהוה את-צרי רצין, עליו; ואת-אויביו, יסכסך.  יא ארם מקדם, ופלשתים מאחור, ויאכלו את-ישראל, בכל-פה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  יב והעם לא-שב, עד-המכהו; ואת-יהוה צבאות, לא דרשו.  {ס}

יג ויכרת יהוה מישראל, ראש וזנב כיפה ואגמון--יום אחד.  יד זקן ונשוא-פנים, הוא הראש; ונביא מורה-שקר, הוא הזנב.  טו ויהיו מאשרי העם-הזה, מתעים; ומאושריו, מבולעים.  טז על-כן על-בחוריו לא-ישמח אדוניי, ואת-יתומיו ואת-אלמנותיו לא ירחם--כי כולו חנף ומרע, וכל-פה דובר נבלה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  יז כי-בערה כאש רשעה, שמיר ושית תאכל; ותיצת בסבכי היער, ויתאבכו גאות עשן.  יח בעברת יהוה צבאות, נעתם ארץ; ויהי העם כמאכולת אש, איש אל-אחיו לא יחמולו.  יט ויגזור על-ימין ורעב, ויאכל על-שמאל ולא שבעו:  איש בשר-זרועו, יאכלו.  כ מנשה את-אפריים, ואפריים את-מנשה--יחדיו המה, על-יהודה; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


יש לך שאלה או הערה?