תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


ישעיהו פרק י

א הוי החוקקים, חקקי-אוון; ומכתבים עמל, כיתבו.  ב להטות מדין, דלים, ולגזול, משפט עניי עמי--להיות אלמנות שללם, ואת-יתומים יבוזו.  ג ומה-תעשו ליום פקודה, ולשואה ממרחק תבוא:  על-מי תנוסו לעזרה, ואנה תעזבו כבודכם.  ד בלתי כרע תחת אסיר, ותחת הרוגים ייפולו; בכל-זאת לא-שב אפו, ועוד ידו נטויה.  {פ}

ה הוי אשור, שבט אפי; ומטה-הוא בידם, זעמי.  ו בגוי חנף אשלחנו, ועל-עם עברתי אצוונו--לשלול שלל ולבוז בז, ולשומו מרמס כחומר חוצות.  ז והוא לא-כן ידמה, ולבבו לא-כן יחשוב:  כי להשמיד בלבבו, ולהכרית גויים לא מעט.  ח כי, יאמר:  הלוא שריי יחדיו, מלכים.  ט הלוא ככרכמיש, כלנו:  אם-לא כארפד חמת, אם-לא כדמשק שומרון.  י כאשר מצאה ידי, לממלכות האליל; ופסיליהם, מירושלים ומשומרון.  יא הלוא, כאשר עשיתי לשומרון--ולאליליה:  כן אעשה לירושלים, ולעצביה.  {פ}

יב והיה, כי-יבצע אדוניי את-כל-מעשהו, בהר ציון, ובירושלים--אפקוד, על-פרי-גודל לבב מלך-אשור, ועל-תפארת, רום עיניו.  יג כי אמר, בכוח ידי עשיתי, ובחכמתי, כי נבונותי; ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים.  יד ותמצא כקן ידי, לחיל העמים, וכאסוף ביצים עזובות, כל-הארץ אני אספתי; ולא היה נודד כנף, ופוצה פה ומצפצף.  טו היתפאר, הגרזן, על, החוצב בו:  אם-יתגדל המשור, על-מניפו, כהניף שבט ואת-מרימיו, כהרים מטה לא-עץ.  {פ}

טז לכן ישלח האדון יהוה צבאות, במשמניו--רזון; ותחת כבודו ייקד יקוד, כיקוד אש.  יז והיה אור-ישראל לאש, וקדושו ללהבה; ובערה, ואכלה שיתו ושמירו--ביום אחד.  יח וכבוד יערו וכרמילו, מנפש ועד-בשר יכלה; והיה, כמסוס נוסס.  יט ושאר עץ יערו, מספר יהיו; ונער, יכתבם.  {ס}

כ והיה ביום ההוא, לא-יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית-יעקוב, להישען, על-מכהו; ונשען, על-יהוה קדוש ישראל--באמת.  כא שאר ישוב, שאר יעקוב--אל-אל, גיבור.  כב כי אם-יהיה עמך ישראל, כחול הים--שאר, ישוב בו; כיליון חרוץ, שוטף צדקה.  כג כי כלה, ונחרצה--אדוניי יהוה צבאות, עושה בקרב כל-הארץ.  {פ}

כד לכן, כה-אמר אדוניי יהוה צבאות, אל-תירא עמי יושב ציון, מאשור; בשבט יכך, ומטהו יישא-עליך בדרך מצריים.  כה כי-עוד, מעט מזער, וכלה זעם, ואפי על-תבליתם.  כו ועורר עליו יהוה צבאות, שוט, כמכת מדיין, בצור עורב; ומטהו, על-הים, ונשאו, בדרך מצריים.  כז והיה ביום ההוא, יסור סובולו מעל שכמך, ועולו, מעל צווארך; וחובל עול, מפני-שמן.  כח בא על-עיית, עבר במגרון; למכמש, יפקיד כליו.  כט עברו, מעברה, גבע, מלון לנו; חרדה, הרמה--גבעת שאול, נסה.  ל צהלי קולך, בת-גלים; הקשיבי לישה, ענייה ענתות.  לא נדדה, מדמנה; יושבי הגבים, העיזו.  לב עוד היום, בנוב לעמוד; ינופף ידו הר בת-ציון, גבעת ירושלים.  {פ}

לג הנה האדון יהוה צבאות, מסעף פורה במערצה; ורמי הקומה גדועים, והגבוהים ישפלו.  לד וניקף סבכי היער, בברזל; והלבנון, באדיר ייפול.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


יש לך שאלה או הערה?