תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


ישעיהו פרק יד

א כי ירחם יהוה את-יעקוב, ובחר עוד בישראל, והניחם, על-אדמתם; ונלווה הגר עליהם, ונספחו על-בית יעקוב.  ב ולקחום עמים, והביאום אל-מקומם, והתנחלום בית-ישראל על אדמת יהוה, לעבדים ולשפחות; והיו שובים לשוביהם, ורדו בנוגשיהם.  {ס}

ג והיה, ביום הניח יהוה לך, מעוצבך, ומרוגזך--ומן-העבודה הקשה, אשר עובד-בך.  ד ונשאת המשל הזה, על-מלך בבל--ואמרת:  איך שבת נוגש, שבתה מדהבה.  ה שבר יהוה, מטה רשעים--שבט, מושלים.  ו מכה עמים בעברה, מכת בלתי סרה; רודה באף גויים, מורדף בלי חשך.  ז נחה שקטה, כל-הארץ; פצחו, רינה.  ח גם-ברושים שמחו לך, ארזי לבנון; מאז שכבת, לא-יעלה הכורת עלינו.  ט שאול, מתחת רגזה לך--לקראת בואך; עורר לך רפאים, כל-עתודי ארץ--הקים מכיסאותם, כול מלכי גויים.  י כולם יענו, ויאמרו אליך:  גם-אתה חולית כמונו, אלינו נמשלת.  יא הורד שאול גאונך, המיית נבליך; תחתיך יוצע רימה, ומכסיך תולעה.  יב איך נפלת משמיים, היליל בן-שחר; נגדעת לארץ, חולש על-גויים.  יג ואתה אמרת בלבבך, השמיים אעלה--ממעל לכוכבי-אל, ארים כיסאי; ואשב בהר-מועד, בירכתי צפון.  יד אעלה, על-במותי עב; אידמה, לעליון.  טו אך אל-שאול תורד, אל-ירכתי-בור.  טז רואיך אליך ישגיחו, אליך יתבוננו:  הזה האיש מרגיז הארץ, מרעיש ממלכות.  יז שם תבל כמדבר, ועריו הרס; אסיריו, לא-פתח ביתה.  יח כל-מלכי גויים, כולם--שכבו בכבוד, איש בביתו.  יט ואתה הושלכת מקברך, כנצר נתעב--לבוש הרוגים, מטועני חרב; יורדי אל-אבני-בור, כפגר מובס.  כ לא-תיחד איתם בקבורה, כי-ארצך שיחת עמך הרגת; לא-ייקרא לעולם, זרע מרעים.  כא הכינו לבניו מטבח, בעוון אבותם; בל-יקומו וירשו ארץ, ומלאו פני-תבל ערים.  כב וקמתי עליהם, נאום יהוה צבאות; והכרתי לבבל שם ושאר, ונין ונכד--נאום-יהוה.  כג ושמתיה למורש קיפוד, ואגמי-מים; וטיאטאתיה במטאטא השמד, נאום יהוה צבאות.  {ס}

כד נשבע יהוה צבאות, לאמור:  אם-לא כאשר דימיתי, כן הייתה, וכאשר יעצתי, היא תקום.  כה לשבור אשור בארצי, ועל-הריי אבוסנו; וסר מעליהם, עולו, וסובולו, מעל שכמו יסור.  כו זאת העצה היעוצה, על-כל-הארץ; וזאת היד הנטויה, על-כל-הגויים.  כז כי-יהוה צבאות יעץ, ומי יפר; וידו הנטויה, ומי ישיבנה.  {פ}

כח בשנת-מות, המלך אחז, היה, המשא הזה.  כט אל-תשמחי פלשת כולך, כי נשבר שבט מכך:  כי-משורש נחש ייצא צפע, ופרייו שרף מעופף.  ל ורעו בכורי דלים, ואביונים לבטח ירבצו; והמתי ברעב שורשך, ושאריתך יהרוג.  לא הילילי שער זעקי-עיר, נמוג פלשת כולך:  כי מצפון עשן בא, ואין בודד במועדיו.  לב ומה-יענה, מלאכי-גוי:  כי יהוה ייסד ציון, ובה יחסו עניי עמו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ישעיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו


יש לך שאלה או הערה?