תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק ב

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ב הלוך וקראת באוזני ירושלים לאמור, כה אמר יהוה, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך--לכתך אחריי במדבר, בארץ לא זרועה.  ג קודש ישראל ליהוה, ראשית תבואתו; כל-אוכליו יאשמו, רעה תבוא אליהם נאום-יהוה.  {פ}

ד שמעו דבר-יהוה, בית יעקוב, וכל-משפחות, בית ישראל.  ה כה אמר יהוה, מה-מצאו אבותיכם בי עוול--כי רחקו, מעליי; וילכו אחרי ההבל, ויהבלו.  ו ולא אמרו--איה יהוה, המעלה אותנו מארץ מצריים; המוליך אותנו במדבר, בארץ ערבה ושוחה בארץ צייה וצלמוות--בארץ לא-עבר בה איש, ולא-ישב אדם שם.  ז ואביא אתכם אל-ארץ הכרמל, לאכול פרייה וטובה; ותבואו ותטמאו את-ארצי, ונחלתי שמתם לתועבה.  ח הכוהנים, לא אמרו איה יהוה, ותופשי התורה לא ידעוני, והרועים פשעו בי; והנביאים ניבאו בבעל, ואחרי לא-יועילו הלכו.  ט לכן, עוד אריב איתכם--נאום-יהוה; ואת-בני בניכם, אריב.  י כי עברו איי כיתיים, וראו, וקדר שלחו והתבוננו, מאוד; וראו, הן הייתה כזאת.  יא ההימיר גוי אלוהים, והמה לא אלוהים; ועמי המיר כבודו, בלא יועיל.  יב שומו שמיים, על-זאת; ושערו חורבו מאוד, נאום-יהוה.  יג כי-שתיים רעות, עשה עמי:  אותי עזבו מקור מים חיים, לחצוב להם בורות--בורות נשברים, אשר לא-יכילו המים.  יד העבד, ישראל--אם-יליד בית, הוא:  מדוע, היה לבז.  טו עליו ישאגו כפירים, נתנו קולם; וישיתו ארצו לשמה, עריו ניצתו מבלי יושב.  טז גם-בני-נוף, ותחפנחס, ירעוך, קודקוד.  יז הלוא-זאת, תעשה-לך:  עוזבך את-יהוה אלוהייך, בעת מוליכך בדרך.  יח ועתה, מה-לך לדרך מצריים, לשתות, מי שיחור; ומה-לך לדרך אשור, לשתות מי נהר.  יט תייסרך רעתך, ומשובותייך תוכיחוך, ודעי וראי כי-רע ומר, עוזבך את-יהוה אלוהייך; ולא פחדתי אלייך, נאום-אדוניי יהוה צבאות.  כ כי מעולם שברתי עולך, ניתקתי מוסרותייך, ותאמרי, לא אעבור:  כי על-כל-גבעה גבוהה, ותחת כל-עץ רענן, את, צועה זונה.  כא ואנוכי נטעתיך שורק, כולו זרע אמת; ואיך נהפכת לי, סורי הגפן נוכרייה.  כב כי אם-תכבסי בנתר, ותרבי-לך בורית--נכתם עוונך לפניי, נאום אדוניי יהוה.  כג איך תאמרי לא נטמאתי, אחרי הבעלים לא הלכתי--ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית:  בכרה קלה, משרכת דרכיה.  כד פרא לימוד מדבר, באוות נפשה שאפה רוח--תאנתה, מי ישיבנה; כל-מבקשיה לא ייעפו, בחודשה ימצאונהא.  כה מנעי רגלך מיחף, וגרונך מצמאה; ותאמרי נואש--לא, כי-אהבתי זרים ואחריהם אלך.  כו כבושת גנב כי יימצא, כן הובישו בית ישראל; המה מלכיהם שריהם, וכוהניהם ונביאיהם.  כז אומרים לעץ אבי אתה, ולאבן את ילידתנו, כי-פנו אליי עורף, ולא פנים; ובעת רעתם יאמרו, קומה והושיענו.  כח ואיה אלוהיך, אשר עשית לך--יקומו, אם-יושיעוך בעת רעתך:  כי מספר עריך, היו אלוהיך יהודה.  {ס}

כט למה תריבו, אליי; כולכם פשעתם בי, נאום-יהוה.  ל לשוא הכיתי את-בניכם, מוסר לא לקחו; אכלה חרבכם נביאיכם, כאריה משחית.  לא הדור, אתם ראו דבר-יהוה, המדבר הייתי לישראל, אם ארץ מאפליה; מדוע אמרו עמי, רדנו--לא-נבוא עוד, אליך.  לב התשכח בתולה עדייה, כלה קישוריה; ועמי שכחוני, ימים אין מספר.  לג מה-תיטיבי דרכך, לבקש אהבה; לכן גם את-הרעות, לימדת את-דרכייך.  לד גם בכנפייך נמצאו, דם נפשות אביונים נקיים; לא-במחתרת מצאתים, כי על-כל-אלה.  לה ותאמרי כי ניקיתי, אך שב אפו ממני; הנני נשפט אותך, על-אומרך לא חטאתי.  לו מה-תזלי מאוד, לשנות את-דרכך; גם ממצריים תבושי, כאשר-בושת מאשור.  לז גם מאת זה תצאי, וידייך על-ראשך:  כי-מאס יהוה במבטחייך, ולא תצליחי להם.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?