תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק יב

א צדיק אתה יהוה, כי אריב אליך; אך משפטים, אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל-בוגדי בגד.  ב נטעתם, גם-שורשו--ילכו, גם-עשו פרי; קרוב אתה בפיהם, ורחוק מכליותיהם.  ג ואתה יהוה, ידעתני--תראני, ובחנת ליבי איתך; התיקם כצאן לטבחה, והקדישם ליום הריגה.  {פ}

ד עד-מתיי תאבל הארץ, ועשב כל-השדה ייבש; מרעת יושבי-בה, ספתה בהמות ועוף--כי אמרו, לא יראה את-אחריתנו.  ה כי את-רגלים רצת וילאוך, ואיך תתחרה את-הסוסים; ובארץ שלום אתה בוטח, ואיך תעשה בגאון הירדן.  ו כי גם-אחיך ובית-אביך, גם-המה בגדו בך--גם-המה קראו אחריך, מלא; אל-תאמן בם, כי-ידברו אליך טובות.  {ס}

ז עזבתי, את-ביתי--נטשתי, את-נחלתי; נתתי את-ידידות נפשי, בכף אויביה.  ח הייתה-לי נחלתי, כאריה ביער; נתנה עליי בקולה, על-כן שנאתיה.  ט העיט צבוע נחלתי לי, העיט סביב עליה; לכו, אספו כל-חית השדה--היתיו לאוכלה.  י רועים רבים שיחתו כרמי, בוססו את-חלקתי; נתנו את-חלקת חמדתי, למדבר שממה.  יא שמה, לשממה--אבלה עליי, שממה; נשמה, כל-הארץ, כי אין איש, שם על-לב.  יב על-כל-שפיים במדבר, באו שודדים, כי חרב ליהוה אוכלה, מקצה-ארץ ועד-קצה הארץ:  אין שלום, לכל-בשר.  {ס}

יג זרעו חיטים וקוצים קצרו, נחלו לא יועילו; ובושו, מתבואותיכם, מחרון, אף-יהוה.  {פ}

יד כה אמר יהוה, על-כל-שכניי הרעים, הנוגעים בנחלה, אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל:  הנני נותשם מעל אדמתם, ואת-בית יהודה אתוש מתוכם.  טו והיה, אחרי נותשי אותם, אשוב, וריחמתים; והשיבותים איש לנחלתו, ואיש לארצו.  טז והיה אם-למוד ילמדו את-דרכי עמי להישבע בשמי, חי-יהוה, כאשר לימדו את-עמי, להישבע בבעל--ונבנו, בתוך עמי.  יז ואם, לא ישמעו:  ונתשתי את-הגוי ההוא, נתוש ואבד--נאום-יהוה.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?