תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק יז

א חטאת יהודה, כתובה בעט ברזל--בציפורן שמיר:  חרושה על-לוח ליבם, ולקרנות מזבחותיכם.  ב כזכור בניהם מזבחותם, ואשריהם על-עץ רענן, על, גבעות הגבוהות.  ג הררי, בשדה--חילך כל-אוצרותיך, לבז אתן; במותיך, בחטאת בכל-גבוליך.  ד ושמטת, ובך מנחלתך אשר נתתי לך, והעבדתיך את-אויביך, בארץ אשר לא-ידעת:  כי-אש קדחתם באפי, עד-עולם תוקד.  {ס}

ה כה אמר יהוה, ארור הגבר אשר יבטח באדם, ושם בשר, זרועו; ומן-יהוה, יסור ליבו.  ו והיה כערער בערבה, ולא יראה כי-יבוא טוב; ושכן חררים במדבר, ארץ מלחה ולא תשב.  {ס}

ז ברוך הגבר, אשר יבטח ביהוה; והיה יהוה, מבטחו.  ח והיה כעץ שתול על-מים, ועל-יובל ישלח שורשיו, ולא יראה כי-יבוא חום, והיה עלהו רענן; ובשנת בצורת לא ידאג, ולא ימיש מעשות פרי.  ט עקוב הלב מכול, ואנוש הוא; מי, יידענו.  י אני יהוה חוקר לב, בוחן כליות:  ולתת לאיש כדרכיו, כפרי מעלליו.  {ס}

יא קורא דגר ולא ילד, עושה עושר ולא במשפט; בחצי ימיו יעזבנו, ובאחריתו יהיה נבל.  יב כיסא כבוד, מרום מראשון--מקום, מקדשנו.  יג מקוה ישראל יהוה, כל-עוזביך יבושו; וסוריי בארץ ייכתבו, כי עזבו מקור מים-חיים את-יהוה.  {פ}

יד רפאני יהוה ואירפא, הושיעני ואיוושעה:  כי תהילתי, אתה.  טו הנה-המה, אומרים אליי:  איה דבר-יהוה, יבוא נא.  טז ואני לא-אצתי מרועה אחריך, ויום אנוש לא התאוויתי--אתה ידעת; מוצא שפתיי, נוכח פניך היה.  יז אל-תהיה-לי, למחיתה; מחסי-אתה, ביום רעה.  יח יבושו רודפיי, ואל-אבושה אני--ייחתו המה, ואל-איחתה אני; הביא עליהם יום רעה, ומשנה שיברון שוברם.  {ס}

יט כה-אמר יהוה אליי, הלוך ועמדת בשער בני-העם, אשר יבואו בו מלכי יהודה, ואשר ייצאו בו; ובכול, שערי ירושלים.  כ ואמרת אליהם שמעו דבר-יהוה מלכי יהודה, וכל-יהודה, וכול, יושבי ירושלים--הבאים, בשערים האלה.  כא כה אמר יהוה, הישמרו בנפשותיכם; ואל-תשאו משא ביום השבת, והבאתם בשערי ירושלים.  כב ולא-תוציאו משא מבתיכם ביום השבת, וכל-מלאכה לא תעשו; וקידשתם את-יום השבת, כאשר ציוויתי את-אבותיכם.  כג ולא שמעו, ולא הטו את-אוזנם; ויקשו, את-עורפם, לבלתי שמוע, ולבלתי קחת מוסר.  כד והיה אם-שמוע תשמעון אליי, נאום-יהוה, לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת, ביום השבת; ולקדש את-יום השבת, לבלתי עשות-בה כל-מלאכה.  כה ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים על-כיסא דויד רוכבים ברכב ובסוסים, המה ושריהם--איש יהודה, ויושבי ירושלים; וישבה העיר-הזאת, לעולם.  כו ובאו מערי-יהודה ומסביבות ירושלים ומארץ בנימין, ומן-השפילה ומן-ההר ומן-הנגב, מביאים עולה וזבח, ומנחה ולבונה--ומביאי תודה, בית יהוה.  כז ואם-לא תשמעו אליי, לקדש את-יום השבת, ולבלתי שאת משא ובוא בשערי ירושלים, ביום השבת:  והצתי אש בשעריה, ואכלה ארמנות ירושלים--ולא תכבה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?