תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק לב

א הדבר אשר-היה אל-ירמיהו, מאת יהוה, בשנה העשירית, לצדקייהו מלך יהודה--היא השנה שמונה-עשרה שנה, לנבוכדראצר.  ב ואז, חיל מלך בבל, צרים, על-ירושלים; וירמיהו הנביא, היה כלוא בחצר המטרה, אשר, בית-מלך יהודה.  ג אשר כלאו, צדקייהו מלך-יהודה לאמור:  מדוע אתה ניבא לאמור, כה אמר יהוה, הנני נותן את-העיר הזאת ביד מלך-בבל, ולכדה.  ד וצדקייהו מלך יהודה, לא יימלט מיד הכשדים:  כי הינתון יינתן, ביד מלך-בבל, ודיבר-פיו עם-פיו, ועיניו את-עיניו תראינה.  ה ובבל יוליך את-צדקייהו, ושם יהיה, עד-פוקדי אותו, נאום-יהוה:  כי תילחמו את-הכשדים, לא תצליחו.  {פ}

ו ויאמר, ירמיהו:  היה דבר-יהוה, אליי לאמור.  ז הנה חנמאל, בן-שלום דודך, בא אליך, לאמור:  קנה לך, את-שדי אשר בענתות--כי לך משפט הגאולה, לקנות.  ח ויבוא אליי חנמאל בן-דודי כדבר יהוה, אל-חצר המטרה, ויאמר אליי קנה נא את-שדי אשר-בענתות אשר בארץ בנימין כי-לך משפט הירושה ולך הגאולה, קנה-לך; ואדע, כי דבר-יהוה הוא.  ט ואקנה, את-השדה, מאת חנמאל בן-דודי, אשר בענתות; ואשקלה-לו, את-הכסף, שבעה שקלים, ועשרה הכסף.  י ואכתוב בספר ואחתום, ואעד עדים; ואשקול הכסף, במאזניים.  יא ואקח, את-ספר המקנה, את-החתום המצוה והחוקים, ואת-הגלוי.  יב ואתן את-הספר המקנה, אל-ברוך בן-נרייה בן-מחסיה, לעיני חנמאל דודי, ולעיני העדים הכותבים בספר המקנה--לעיני, כל-היהודים, היושבים, בחצר המטרה.  יג ואצווה, את-ברוך, לעיניהם, לאמור.  יד כה-אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, לקוח את-הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה, ונתתם, בכלי-חרש--למען יעמדו, ימים רבים.  {ס}

טו כי כה אמר יהוה צבאות, אלוהי ישראל:  עוד ייקנו בתים ושדות וכרמים, בארץ הזאת.  {פ}

טז ואתפלל, אל-יהוה, אחרי תיתי את-ספר המקנה, אל-ברוך בן-נרייה לאמור.  יז אהה, אדוניי יהוה, הנה אתה עשית את-השמיים ואת-הארץ, בכוחך הגדול ובזרועך הנטויה:  לא-ייפלא ממך, כל-דבר.  יח עושה חסד, לאלפים, ומשלם עוון אבות, אל-חיק בניהם אחריהם:  האל הגדול הגיבור, יהוה צבאות שמו.  יט גדול, העצה, ורב, העלילייה--אשר-עיניך פקוחות, על-כל-דרכי בני אדם, לתת לאיש כדרכיו, וכפרי מעלליו.  כ אשר-שמת אותות ומופתים בארץ-מצריים, עד-היום הזה, ובישראל, ובאדם; ותעשה-לך שם, כיום הזה.  כא ותוצא את-עמך את-ישראל, מארץ מצריים--באותות ובמופתים, וביד חזקה ובאזרוע נטויה, ובמורא, גדול.  כב ותיתן להם את-הארץ הזאת, אשר-נשבעת לאבותם לתת להם--ארץ זבת חלב, ודבש.  כג ויבואו ויירשו אותה, ולא-שמעו בקולך ובתורתך לא-הלכו--את כל-אשר ציווית להם לעשות, לא עשו; ותקרא אותם, את כל-הרעה הזאת.  כד הנה הסוללות, באו העיר ללוכדה, והעיר ניתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה, מפני החרב והרעב והדבר; ואשר דיברת היה, והנך רואה.  כה ואתה אמרת אליי, אדוניי יהוה, קנה-לך השדה בכסף, והעד עדים; והעיר ניתנה, ביד הכשדים.  {ס}

כו ויהי, דבר-יהוה, אל-ירמיהו, לאמור.  כז הנה אני יהוה, אלוהי כל-בשר--הממני, ייפלא כל-דבר.  כח לכן, כה אמר יהוה:  הנני נותן את-העיר הזאת ביד הכשדים, וביד נבוכדראצר מלך-בבל--ולכדה.  כט ובאו הכשדים, הנלחמים על-העיר הזאת, והציתו את-העיר הזאת באש, ושרפוה; ואת הבתים אשר קיטרו על-גגותיהם לבעל, והיסכו נסכים לאלוהים אחרים--למען, הכעיסני.  ל כי-היו בני-ישראל ובני יהודה, אך עושים הרע בעיניי--מנעורותיהם:  כי בני-ישראל, אך מכעיסים אותי במעשה ידיהם--נאום-יהוה.  לא כי על-אפי ועל-חמתי, הייתה לי העיר הזאת, למן-היום אשר בנו אותה, ועד היום הזה--להסירה, מעל פניי.  לב על כל-רעת בני-ישראל ובני יהודה, אשר עשו להכעיסני, המה מלכיהם שריהם, כוהניהם ונביאיהם; ואיש יהודה, ויושבי ירושלים.  לג ויפנו אליי עורף, ולא פנים; ולמד אותם השכם ולמד, ואינם שומעים לקחת מוסר.  לד וישימו שיקוציהם, בבית אשר-נקרא-שמי עליו--לטמאו.  לה ויבנו את-במות הבעל אשר בגיא בן-הינום, להעביר את-בניהם ואת-בנותיהם למולך, אשר לא-ציוויתים ולא עלתה על-ליבי, לעשות התועבה הזאת--למען, החטיא את-יהודה.  {ס}

לו ועתה, לכן כה-אמר יהוה אלוהי ישראל:  אל-העיר הזאת--אשר אתם אומרים ניתנה ביד מלך-בבל, בחרב וברעב ובדבר.  לז הנני מקבצם מכל-הארצות, אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול; והשיבותים אל-המקום הזה, והושבתים לבטח.  לח והיו לי, לעם; ואני, אהיה להם לאלוהים.  לט ונתתי להם לב אחד, ודרך אחד, ליראה אותי, כל-הימים--לטוב להם, ולבניהם אחריהם.  מ וכרתי להם, ברית עולם, אשר לא-אשוב מאחריהם, להיטיבי אותם; ואת-יראתי אתן בלבבם, לבלתי סור מעליי.  מא וששתי עליהם, להיטיב אותם; ונטעתים בארץ הזאת, באמת--בכל-ליבי, ובכל-נפשי.  {ס}

מב כי-כה, אמר יהוה, כאשר הבאתי אל-העם הזה, את כל-הרעה הגדולה הזאת--כן אנוכי מביא עליהם, את-כל-הטובה, אשר אנוכי, דובר עליהם.  מג ונקנה השדה, בארץ הזאת--אשר אתם אומרים, שממה היא מאין אדם ובהמה, ניתנה, ביד הכשדים.  מד שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום והעד עדים, בארץ בנימין ובסביבי ירושלים ובערי יהודה ובערי ההר, ובערי השפילה ובערי הנגב:  כי-אשיב את-שבותם, נאום-יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?