תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק לח

א וישמע שפטיה בן-מתן, וגדליהו בן-פשחור, ויוכל בן-שלמיהו, ופשחור בן-מלכייה:  את-הדברים--אשר ירמיהו מדבר אל-כל-העם, לאמור.  ב כה, אמר יהוה, היושב בעיר הזאת, ימות בחרב ברעב ובדבר; והיוצא אל-הכשדים וחיה, והייתה-לו נפשו לשלל וחי.  {ס}

ג כה, אמר יהוה:  הינתון תינתן העיר הזאת, ביד חיל מלך-בבל--ולכדה.  ד ויאמרו השרים אל-המלך, יומת נא את-האיש הזה--כי-על-כן הוא-מרפה את-ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל-העם, לדבר אליהם כדברים האלה:  כי האיש הזה, איננו דורש לשלום לעם הזה--כי אם-לרעה.  ה ויאמר המלך צדקייהו, הנה-הוא בידכם:  כי-אין המלך, יוכל אתכם דבר.  ו ויקחו את-ירמיהו, וישליכו אותו אל-הבור מלכייהו בן-המלך אשר בחצר המטרה, וישלחו את-ירמיהו, בחבלים; ובבור אין-מים כי אם-טיט, ויטבע ירמיהו בטיט.  {ס}

ז וישמע עבד-מלך הכושי איש סריס, והוא בבית המלך, כי-נתנו את-ירמיהו, אל-הבור; והמלך יושב, בשער בנימין.  ח וייצא עבד-מלך, מבית המלך; וידבר אל-המלך, לאמור.  ט אדוני המלך, הרעו האנשים האלה את כל-אשר עשו לירמיהו הנביא, את אשר-השליכו, אל-הבור; וימת תחתיו מפני הרעב, כי אין הלחם עוד בעיר.  י ויצווה המלך, את עבד-מלך הכושי לאמור:  קח בידך מזה, שלושים אנשים, והעלית את-ירמיהו הנביא מן-הבור, בטרם ימות.  יא וייקח עבד-מלך את-האנשים בידו, ויבוא בית-המלך אל-תחת האוצר, וייקח משם בלויי סחבות, ובלויי מלחים; וישלחם אל-ירמיהו אל-הבור, בחבלים.  יב ויאמר עבד-מלך הכושי אל-ירמיהו, שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצילות ידיך, מתחת, לחבלים; ויעש ירמיהו, כן.  יג וימשכו את-ירמיהו בחבלים, ויעלו אותו מן-הבור; ויישב ירמיהו, בחצר המטרה.  {ס}

יד וישלח המלך צדקייהו, וייקח את-ירמיהו הנביא אליו, אל-מבוא השלישי, אשר בבית יהוה; ויאמר המלך אל-ירמיהו, שואל אני אותך דבר--אל-תכחד ממני, דבר.  טו ויאמר ירמיהו, אל-צדקייהו, כי אגיד לך, הלוא המת תמיתני; וכי, איעצך, לא תשמע, אליי.  טז ויישבע המלך צדקייהו, אל-ירמיהו--בסתר לאמור:  חי-יהוה אשר עשה-לנו את-הנפש הזאת, אם-אמיתך, ואם-אתנך ביד האנשים האלה, אשר מבקשים את-נפשך.  {ס}

יז ויאמר ירמיהו אל-צדקייהו  {ס}  כה-אמר יהוה אלוהי צבאות אלוהי ישראל, אם-יצוא תצא אל-שרי מלך-בבל וחייתה נפשך, והעיר הזאת, לא תישרף באש; וחיית, אתה וביתך.  יח ואם לא-תצא, אל-שרי מלך בבל--וניתנה העיר הזאת ביד הכשדים, ושרפוה באש; ואתה, לא-תימלט מידם.  {ס}

יט ויאמר המלך צדקייהו, אל-ירמיהו:  אני דואג את-היהודים, אשר נפלו אל-הכשדים--פן-ייתנו אותי בידם, והתעללו-בי.  כ ויאמר ירמיהו, לא ייתנו; שמע-נא בקול יהוה, לאשר אני דובר אליך--וייטב לך, ותחי נפשך.  כא ואם-מאן אתה, לצאת--זה הדבר, אשר הראני יהוה.  כב והנה כל-הנשים, אשר נשארו בבית מלך-יהודה, מוצאות, אל-שרי מלך בבל; והנה אומרות, הסיתוך ויכלו לך אנשי שלומך, הוטבעו בבוץ רגלך, נסוגו אחור.  כג ואת-כל-נשיך ואת-בניך, מוציאים אל-הכשדים, ואתה, לא-תימלט מידם:  כי ביד מלך-בבל תיתפש, ואת-העיר הזאת תשרוף באש.  {ס}

כד ויאמר צדקייהו אל-ירמיהו, איש אל-יידע בדברים-האלה--ולא תמות.  כה וכי-ישמעו השרים, כי-דיברתי איתך, ובאו אליך ואמרו אליך הגידה-נא לנו מה-דיברת אל-המלך אל-תכחד ממנו, ולא נמיתך; ומה-דיבר אליך, המלך.  כו ואמרת אליהם, מפיל-אני תחינתי לפני המלך, לבלתי השיבני בית יהונתן, למות שם.  {פ}

כז ויבואו כל-השרים אל-ירמיהו, וישאלו אותו, ויגד להם ככל-הדברים האלה, אשר ציווה המלך; ויחרישו ממנו, כי לא-נשמע הדבר.  כח ויישב ירמיהו בחצר המטרה, עד-יום אשר-נלכדה ירושלים;  {ס}  והיה, כאשר נלכדה ירושלים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?