תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק מו

א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, על-הגויים.  ב למצריים, על-חיל פרעה נכו מלך מצריים, אשר-היה על-נהר-פרת, בכרכמיש--אשר הכה, נבוכדראצר מלך בבל, בשנת הרביעית, ליהויקים בן-יאשייהו מלך יהודה.  ג ערכו מגן וצינה, וגשו למלחמה.  ד אסרו הסוסים, ועלו הפרשים, והתייצבו, בכובעים; מרקו, הרמחים, לבשו, הסריונות.  ה מדוע ראיתי, המה חתים נסוגים אחור, וגיבוריהם יוכתו, ומנוס נסו ולא הפנו--מגור מסביב, נאום-יהוה.  ו אל-ינוס הקל, ואל-יימלט הגיבור; צפונה על-יד נהר-פרת, כשלו ונפלו.  ז מי-זה, כיאור יעלה; כנהרות, יתגעשו מימיו.  ח מצריים כיאור יעלה, וכנהרות יתגועשו מים; ויאמר, אעלה אכסה-ארץ, אובידה עיר, ויושבי בה.  ט עלו הסוסים והתהוללו הרכב, וייצאו הגיבורים--כוש ופוט, תופשי מגן, ולודים, תופשי דורכי קשת.  י והיום ההוא לאדוניי יהוה צבאות, יום נקמה להינקם מצריו, ואכלה חרב ושבעה, ורוותה מדמם:  כי זבח לאדוניי יהוה צבאות, בארץ צפון--אל-נהר-פרת.  יא עלי גלעד וקחי צורי, בתולת בת-מצריים; לשוא הרבית רפואות, תעלה אין לך.  יב שמעו גויים קלונך, וצווחתך מלאה הארץ:  כי-גיבור בגיבור כשלו, יחדיו נפלו שניהם.  {פ}

יג הדבר אשר דיבר יהוה, אל-ירמיהו הנביא--לבוא, נבוכדראצר מלך בבל, להכות, את-ארץ מצריים.  יד הגידו במצריים והשמיעו במגדול, והשמיעו בנוף ובתחפנחס; אמרו, התייצב והכן לך--כי-אכלה חרב, סביביך.  טו מדוע, נסחף אביריך:  לא עמד, כי יהוה הדפו.  טז הרבה, כושל; גם-נפל איש אל-ריעהו, ויאמרו קומה ונשובה אל-עמנו ואל-ארץ מולדתנו, מפני, חרב היונה.  יז קראו, שם, פרעה מלך-מצריים שאון, העביר המועד.  יח חי-אני, נאום-המלך--יהוה צבאות, שמו:  כי כתבור בהרים, וככרמל בים יבוא.  יט כלי גולה עשי לך, יושבת בת-מצריים:  כי-נוף לשמה תהיה, וניצתה מאין יושב.  {ס}

כ עגלה יפה-פייה, מצריים; קרץ מצפון, בא בא.  כא גם-שכיריה בקרבה כעגלי מרבק, כי-גם-המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו:  כי יום אידם בא עליהם, עת פקודתם.  כב קולה, כנחש ילך:  כי-בחיל ילכו--ובקרדומות באו לה, כחוטבי עצים.  כג כרתו יערה נאום-יהוה, כי לא ייחקר:  כי רבו מארבה, ואין להם מספר.  כד הובישה, בת-מצריים; ניתנה, ביד עם-צפון.  כה אמר יהוה צבאות אלוהי ישראל, הנני פוקד אל-אמון מנוא, ועל-פרעה ועל-מצריים, ועל-אלוהיה ועל-מלכיה; ועל-פרעה--ועל הבוטחים, בו.  כו ונתתים, ביד מבקשי נפשם, וביד נבוכדראצר מלך-בבל, וביד-עבדיו; ואחרי-כן תשכון כימי-קדם, נאום-יהוה.  {פ}

כז ואתה אל-תירא עבדי יעקוב, ואל-תיחת ישראל--כי הנני מושיעך מרחוק, ואת-זרעך מארץ שביים; ושב יעקוב ושקט ושאנן, ואין מחריד.  כח אתה אל-תירא עבדי יעקוב, נאום-יהוה--כי איתך, אני:  כי אעשה כלה בכל-הגויים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא-אעשה כלה, וייסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?