תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


ירמיהו פרק מט

א לבני עמון, כה אמר יהוה, הבנים אין לישראל, אם-יורש אין לו--מדוע, ירש מלכם את-גד, ועמו, בעריו ישב.  ב לכן הנה ימים באים נאום-יהוה, והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והייתה לתל שממה, ובנותיה, באש תיצתנה; וירש ישראל את-יורשיו, אמר יהוה.  ג הילילי חשבון כי שודדה-עיי, צעקנה בנות רבה--חגורנה שקים, ספודנה והתשוטטנה בגדרות:  כי מלכם בגולה ילך, כוהניו ושריו יחדיו.  ד מה-תתהללי, בעמקים--זב עמקך, הבת השובבה; הבוטחה, באוצרותיה, מי, יבוא אליי.  ה הנני מביא עלייך פחד, נאום-אדוניי יהוה צבאות--מכל-סביבייך; ונידחתם איש לפניו, ואין מקבץ לנודד.  ו ואחרי-כן, אשיב את-שבות בני-עמון--נאום-יהוה.  {פ}

ז לאדום, כה אמר יהוה צבאות, האין עוד חכמה, בתימן; אבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתם.  ח נוסו הופנו העמיקו לשבת, יושבי דדן:  כי איד עשיו הבאתי עליו, עת פקדתיו.  ט אם-בוצרים באו לך, לא ישאירו עוללות; אם-גנבים בלילה, השחיתו דיים.  י כי-אני חשפתי את-עשיו, גיליתי את-מסתריו, ונחבה, לא יוכל; שודד זרעו ואחיו ושכניו, ואיננו.  יא עוזבה יתומיך, אני אחייה; ואלמנותיך, עליי תבטחו.  {ס}

יב כי-כה אמר יהוה, הנה אשר-אין משפטם לשתות הכוס שתה ישתו, ואתה הוא, נקה תינקה:  לא תינקה, כי שתה תשתה.  יג כי בי נשבעתי נאום-יהוה, כי-לשמה לחרפה לחורב ולקללה תהיה בוצרה; וכל-עריה תהיינה, לחורבות עולם.  יד שמועה שמעתי מאת יהוה, וציר בגויים שלוח; התקבצו ובואו עליה, וקומו למלחמה.  טו כי-הנה קטון נתתיך, בגויים--בזוי, באדם.  טז תפלצתך השיא אותך, זדון ליבך, שוכני בחגווי הסלע, תופשי מרום גבעה:  כי-תגביה כנשר קינך, משם אורידך נאום-יהוה.  יז והייתה אדום, לשמה; כול עובר עליה, יישום וישרוק על-כל-מכותיה.  יח כמהפכת סדום ועמורה, ושכניה--אמר יהוה; לא-יישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם.  יט הנה כאריה יעלה מגאון הירדן, אל-נווה איתן--כי-ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקוד:  כי מי כמוני, ומי יועידני, ומי-זה רועה, אשר יעמוד לפניי.  {ס}

כ לכן שמעו עצת-יהוה, אשר יעץ אל-אדום, ומחשבותיו, אשר חשב אל-יושבי תימן:  אם-לא יסחבום צעירי הצאן, אם-לא ישים עליהם נווהם.  כא מקול נפלם, רעשה הארץ:  צעקה, בים-סוף נשמע קולה.  כב הנה כנשר יעלה וידאה, ויפרוש כנפיו על-בוצרה; והיה לב גיבורי אדום, ביום ההוא, כלב, אישה מצרה.  {פ}

כג לדמשק, בושה חמת וארפד--כי-שמועה רעה שמעו, נמוגו; בים דאגה, השקט לא יוכל.  כד רפתה דמשק הפנתה לנוס, ורטט החזיקה; צרה וחבלים אחזתה, כיולדה.  כה איך לא-עוזבה, עיר תהילת--קרית, משושי.  כו לכן ייפלו בחוריה, ברחובותיה; וכל-אנשי המלחמה יידמו ביום ההוא, נאום יהוה צבאות.  כז והצתי אש, בחומת דמשק; ואכלה, ארמנות בן-הדד.  {פ}

כח לקדר ולממלכות חצור, אשר הכה נבוכדראצר מלך-בבל--כה, אמר יהוה:  קומו עלו אל-קדר, ושודדו את-בני-קדם.  כט אוהליהם וצאנם ייקחו, יריעותיהם וכל-כליהם וגמליהם ישאו להם; וקראו עליהם מגור, מסביב.  ל נוסו נודו מאוד העמיקו לשבת, יושבי חצור--נאום-יהוה:  כי-יעץ עליכם נבוכדראצר מלך-בבל, עצה, וחשב עליכם, מחשבה.  לא קומו עלו, אל-גוי שליו יושב לבטח--נאום-יהוה; לא-דלתיים ולא-בריח לו, בדד ישכונו.  לב והיו גמליהם לבז, והמון מקניהם לשלל, וזיריתים לכל-רוח, קצוצי פיאה; ומכל-עבריו אביא את-אידם, נאום-יהוה.  לג והייתה חצור למעון תנים, שממה--עד-עולם:  לא-יישב שם איש, ולא-יגור בה בן-אדם.  {ס}

לד אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא, אל-עילם:  בראשית, מלכות צדקייה מלך-יהודה--לאמור.  לה כה אמר יהוה צבאות, הנני שובר את-קשת עילם, ראשית, גבורתם.  לו והבאתי אל-עילם ארבע רוחות, מארבע קצות השמיים, וזיריתים, לכול הרוחות האלה; ולא-יהיה הגוי, אשר לא-יבוא שם נידחי עילם.  לז והחתתי את-עילם לפני אויביהם ולפני מבקשי נפשם, והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי--נאום-יהוה; ושילחתי אחריהם את-החרב, עד כלותי אותם.  לח ושמתי כיסאי, בעילם; והאבדתי משם מלך ושרים, נאום-יהוה.  לט והיה באחרית הימים, אשיב את-שבות עילם--נאום-יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ירמיהו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב


יש לך שאלה או הערה?