תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק כה

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ב בן-אדם, שים פניך אל-בני עמון; והינבא, עליהם.  ג ואמרת לבני עמון, שמעו דבר-אדוניי יהוה:  כה-אמר אדוניי יהוה יען אומרך האח אל-מקדשי כי-ניחל, ואל-אדמת ישראל כי נשמה, ואל-בית יהודה, כי הלכו בגולה.  ד לכן הנני נותנך לבני-קדם למורשה, ויישבו טירותיהם בך, ונתנו בך, משכניהם; המה יאכלו פרייך, והמה ישתו חלבך.  ה ונתתי את-רבה לנווה גמלים, ואת-בני עמון למרבץ-צאן; וידעתם, כי-אני יהוה.  {פ}

ו כי כה אמר, אדוניי יהוה, יען מחאך יד, ורקעך ברגל; ותשמח בכל-שאטך בנפש, אל-אדמת ישראל.  ז לכן הנני נטיתי את-ידי עליך, ונתתיך לבז לגויים, והכרתיך מן-העמים, והאבדתיך מן-הארצות; אשמידך, וידעת כי-אני יהוה.  {פ}

ח כה אמר, אדוניי יהוה:  יען, אמור מואב ושעיר, הנה ככל-הגויים, בית יהודה.  ט לכן הנני פותח את-כתף מואב, מהערים--מעריו, מקצהו:  צבי, ארץ בית הישימות--בעל מעון, וקריתיימה.  י לבני-קדם על-בני עמון, ונתתיה למורשה, למען לא-תיזכר בני-עמון, בגויים.  יא ובמואב, אעשה שפטים; וידעו, כי-אני יהוה.  {פ}

יב כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה--ויאשמו אשום, וניקמו בהם.  יג לכן, כה אמר אדוניי יהוה, ונטיתי ידי על-אדום, והכרתי ממנה אדם ובהמה; ונתתיה חורבה מתימן, ודדנה בחרב ייפולו.  יד ונתתי את-נקמתי באדום, ביד עמי ישראל, ועשו באדום, כאפי וכחמתי; וידעו, את-נקמתי--נאום, אדוניי יהוה.  טו כה אמר אדוניי יהוה, יען עשות פלשתים בנקמה; ויינקמו נקם בשאט בנפש, למשחית איבת עולם.  טז לכן, כה אמר אדוניי יהוה, הנני נוטה ידי על-פלשתים, והכרתי את-כרתים; והאבדתי, את-שארית חוף הים.  יז ועשיתי בם נקמות גדולות, בתוכחות חמה; וידעו כי-אני יהוה, בתיתי את-נקמתי בם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יש לך שאלה או הערה?