תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יחזקאל פרק לד

א ויהי דבר-יהוה, אליי לאמור.  ב בן-אדם, הינבא על-רועי ישראל; הינבא ואמרת אליהם לרועים כה אמר אדוניי יהוה, הוי רועי-ישראל אשר היו רועים אותם--הלוא הצאן, ירעו הרועים.  ג את-החלב תאכלו ואת-הצמר תלבשו, הבריאה תזבחו; הצאן, לא תרעו.  ד את-הנחלות לא חיזקתם ואת-החולה לא-ריפאתם, ולנשברת לא חבשתם, ואת-הנידחת לא השבותם, ואת-האובדת לא ביקשתם; ובחוזקה רדיתם אותם, ובפרך.  ה ותפוצינה, מבלי רועה; ותהיינה לאוכלה לכל-חית השדה, ותפוצינה.  ו ישגו צאני בכל-ההרים, ועל כל-גבעה רמה; ועל כל-פני הארץ נפוצו צאני, ואין דורש ואין מבקש.  ז לכן רועים, שמעו את-דבר יהוה.  ח חי-אני נאום אדוניי יהוה, אם-לא יען היות-צאני לבז ותהיינה צאני לאוכלה לכל-חית השדה מאין רועה, ולא-דרשו רועיי, את-צאני; וירעו הרועים אותם, ואת-צאני לא רעו.  ט לכן, הרועים--שמעו, דבר-יהוה.  י כה-אמר אדוניי יהוה, הנני אל-הרועים ודרשתי את-צאני מידם והשבתים מרעות צאן, ולא-ירעו עוד הרועים, אותם; והצלתי צאני מפיהם, ולא-תהיינה להם לאוכלה.  {ס}

יא כי כה אמר, אדוניי יהוה:  הנני-אני, ודרשתי את-צאני וביקרתים.  יב כבקרת רועה עדרו ביום-היותו בתוך-צאנו, נפרשות--כן, אבקר את-צאני; והצלתי אתהם, מכל-המקומות אשר נפוצו שם, ביום ענן, וערפל.  יג והוצאתים מן-העמים, וקיבצתים מן-הארצות, והביאותים, אל-אדמתם; ורעיתים, אל-הרי ישראל, באפיקים, ובכול מושבי הארץ.  יד במרעה-טוב ארעה אותם, ובהרי מרום-ישראל יהיה נווהם; שם תרבצנה בנווה טוב, ומרעה שמן תרעינה אל-הרי ישראל.  טו אני ארעה צאני ואני ארביצם, נאום אדוניי יהוה.  טז את-האובדת אבקש, ואת-הנידחת אשיב, ולנשברת אחבוש, ואת-החולה אחזק; ואת-השמנה ואת-החזקה אשמיד, ארענה במשפט.  יז ואתנה צאני, כה אמר אדוניי יהוה:  הנני שופט בין-שה לשה, לאילים ולעתודים.  יח המעט מכם, המרעה הטוב תרעו, ויתר מרעיכם, תרמסו ברגליכם; ומשקע-מים תשתו--ואת הנותרים, ברגליכם תרפושון.  יט וצאני--מרמס רגליכם תרעינה, ומרפש רגליכם תשתינה.  {פ}

כ לכן, כה אמר אדוניי יהוה--אליהם:  הנני-אני--ושפטתי בין-שה בריה, ובין שה רזה.  כא יען, בצד ובכתף תהדופו, ובקרניכם תנגחו, כל-הנחלות--עד אשר הפיצותם אותנה, אל-החוצה.  כב והושעתי לצאני, ולא-תהיינה עוד לבז; ושפטתי, בין שה לשה.  כג והקימותי עליהם רועה אחד, ורעה אתהן--את, עבדי דויד; הוא ירעה אותם, והוא-יהיה להן לרועה.  כד ואני יהוה, אהיה להם לאלוהים, ועבדי דויד, נשיא בתוכם:  אני יהוה, דיברתי.  כה וכרתי להם ברית שלום, והשבתי חיה-רעה מן-הארץ; וישבו במדבר לבטח, וישנו ביערים.  כו ונתתי אותם וסביבות גבעתי, ברכה; והורדתי הגשם בעיתו, גשמי ברכה יהיו.  כז ונתן עץ השדה את-פרייו, והארץ תיתן יבולה, והיו על-אדמתם, לבטח; וידעו כי-אני יהוה, בשברי את-מוטות עולם, והצלתים, מיד העובדים בהם.  כח ולא-יהיו עוד בז לגויים, וחית הארץ לא תאכלם; וישבו לבטח, ואין מחריד.  כט והקימותי להם מטע, לשם; ולא-יהיו עוד אסופי רעב, בארץ, ולא-ישאו עוד, כלימת הגויים.  ל וידעו, כי אני יהוה אלוהיהם--איתם; והמה, עמי בית ישראל--נאום, אדוניי יהוה.  לא ואתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם:  אני, אלוהיכם--נאום, אדוניי יהוה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יחזקאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח


יש לך שאלה או הערה?