תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הושע פרק ד

א שמעו דבר-יהוה, בני ישראל:  כי ריב ליהוה, עם-יושבי הארץ--כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלוהים, בארץ.  ב אלה וכחש, ורצוח וגנוב ונאוף; פרצו, ודמים בדמים נגעו.  ג על-כן תאבל הארץ, ואומלל כל-יושב בה, בחית השדה, ובעוף השמיים; וגם-דגי הים, ייאספו.  ד אך איש אל-ירב, ואל-יוכח איש; ועמך, כמריבי כוהן.  ה וכשלת היום, וכשל גם-נביא עימך לילה; ודמיתי, אימך.  ו נדמו עמי, מבלי הדעת:  כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסך מכהן לי, ותשכח תורת אלוהיך, אשכח בניך גם-אני.  ז כרובם, כן חטאו-לי; כבודם, בקלון אמיר.  ח חטאת עמי, יאכלו; ואל-עוונם, ישאו נפשו.  ט והיה כעם, ככוהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו.  י ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו:  כי-את-יהוה עזבו, לשמור.  יא זנות ויין ותירוש, ייקח-לב.  יב עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו:  כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלוהיהם.  יג על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה, כי טוב צילה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם, תנאפנה.  יד לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה--כי-הם עם-הזונות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין, יילבט.  טו אם-זונה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבואו הגלגל, ואל-תעלו בית אוון, ואל-תישבעו, חי-יהוה.  טז כי כפרה סוררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב.  יז חבור עצבים אפריים, הנח-לו.  יח סר, סובאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגיניה.  יט צרר רוח אותה, בכנפיה; ויבושו, מזבחותם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?