תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


הושע פרק ז

א כרופאי לישראל, ונגלה עוון אפריים ורעות שומרון--כי פעלו, שקר; וגנב יבוא, פשט גדוד בחוץ.  ב ובל-יאמרו, ללבבם, כל-רעתם, זכרתי; עתה סבבום מעלליהם, נגד פניי היו.  ג ברעתם, ישמחו-מלך; ובכחשיהם, שרים.  ד כולם, מנאפים--כמו תנור, בוערה מאופה; ישבות מעיר, מלוש בצק עד-חומצתו.  ה יום מלכנו, החלו שרים חמת מיין; משך ידו, את-לוצצים.  ו כי-קירבו כתנור ליבם, באורבם:  כל-הלילה, ישן אופהם--בוקר, הוא בוער כאש להבה.  ז כולם ייחמו כתנור, ואכלו את-שופטיהם; כל-מלכיהם נפלו, אין-קורא בהם אליי.  ח אפריים, בעמים הוא יתבולל; אפריים היה עוגה, בלי הפוכה.  ט אכלו זרים כוחו, והוא לא ידע; גם-שיבה זרקה בו, והוא לא ידע.  י וענה גאון-ישראל, בפניו; ולא-שבו אל-יהוה אלוהיהם, ולא ביקשוהו בכל-זאת.  יא ויהי אפריים, כיונה פותה אין לב; מצריים קראו, אשור הלכו.  יב כאשר ילכו, אפרוש עליהם רשתי--כעוף השמיים, אורידם; אייסירם, כשמע לעדתם.  {ס}

יג אוי להם כי-נדדו ממני, שוד להם כי-פשעו בי; ואנוכי אפדם--והמה, דיברו עליי כזבים.  יד ולא-זעקו אליי בליבם, כי יילילו על-משכבותם; על-דגן ותירוש יתגוררו, יסורו בי.  טו ואני ייסרתי, חיזקתי זרועותם; ואליי, יחשבו-רע.  טז ישובו לא על, היו כקשת רמייה--ייפלו בחרב שריהם, מזעם לשונם; זו לעגם, בארץ מצריים.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - הושע - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?