תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד


יונה פרק ד

א ויירע אל-יונה, רעה גדולה; וייחר, לו.  ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר, אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי--על-כן קידמתי, לברוח תרשישה:  כי ידעתי, כי אתה אל-חנון ורחום, ארך אפיים ורב-חסד, וניחם על-הרעה.  ג ועתה יהוה, קח-נא את-נפשי ממני:  כי טוב מותי, מחיי.  {ס}

ד ויאמר יהוה, ההיטב חרה לך.  ה וייצא יונה מן-העיר, ויישב מקדם לעיר; ויעש לו שם סוכה, ויישב תחתיה בצל, עד אשר יראה, מה-יהיה בעיר.  ו וימן יהוה-אלוהים קיקיון ויעל מעל ליונה, להיות צל על-ראשו, להציל לו, מרעתו; וישמח יונה על-הקיקיון, שמחה גדולה.  ז וימן האלוהים תולעת, בעלות השחר למוחרת; ותך את-הקיקיון, וייבש.  ח ויהי כזרוח השמש, וימן אלוהים רוח קדים חרישית, ותך השמש על-ראש יונה, ויתעלף; וישאל את-נפשו, למות, ויאמר, טוב מותי מחיי.  ט ויאמר אלוהים אל-יונה, ההיטב חרה-לך על-הקיקיון; ויאמר, היטב חרה-לי עד-מוות.  י ויאמר יהוה--אתה חסת על-הקיקיון, אשר לא-עמלת בו ולא גידלתו:  שבן-לילה היה, ובן-לילה אבד.  יא ואני לא אחוס, על-נינווה העיר הגדולה--אשר יש-בה הרבה משתים-עשרה רבו אדם, אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו, ובהמה, רבה.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יונה - הכול
פרק א ב ג ד


יש לך שאלה או הערה?