תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


מיכה פרק ז

א אלליי לי, כי הייתי כאוספי-קיץ, כעוללות, בציר:  אין-אשכול לאכול, ביכורה איוותה נפשי.  ב אבד חסיד מן-הארץ, וישר באדם אין:  כולם לדמים יארובו, איש את-אחיהו יצודו חרם.  ג על-הרע כפיים, להיטיב, השר שואל, והשופט בשילום; והגדול, דובר הוות נפשו הוא--ויעבתוה.  ד טובם כחדק, ישר ממסוכה; יום מצפיך פקודתך באה, עתה תהיה מבוכתם.  ה אל-תאמינו בריע, אל-תבטחו באלוף; משוכבת חיקך, שמור פתחי-פיך.  ו כי-בן, מנבל אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה:  אויבי איש, אנשי ביתו.  ז ואני ביהוה אצפה, אוחילה לאלוהי ישעי:  ישמעני, אלוהיי.  ח אל-תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי:  כי-אשב בחושך, יהוה אור לי.  {פ}

ט זעף יהוה אשא, כי חטאתי לו:  עד אשר יריב ריבי, ועשה משפטי--יוציאני לאור, אראה בצדקתו.  י ותרא אויבתי, ותכסהא בושה--האומרה אליי, איו יהוה אלוהייך; עיניי תראינה בה, עתה תהיה למרמס כטיט חוצות.  יא יום, לבנות גדרייך; יום ההוא, ירחק-חוק.  יב יום הוא ועדיך יבוא, למני אשור וערי מצור; ולמני מצור ועד-נהר, וים מים והר ההר.  יג והייתה הארץ לשממה, על-יושביה, מפרי, מעלליהם.  {פ}

יד רעה עמך בשבטך, צאן נחלתך--שוכני לבדד, יער בתוך כרמל; ירעו בשן וגלעד, כימי עולם.  טו כימי צאתך, מארץ מצריים, אראנו, נפלאות.  טז יראו גויים ויבושו, מכול גבורתם; ישימו יד על-פה, אוזניהם תחרשנה.  יז ילחכו עפר, כנחש--כזוחלי ארץ, ירגזו ממסגרותיהם; אל-יהוה אלוהינו יפחדו, וייראו ממך.  יח מי-אל כמוך, נושא עוון ועובר על-פשע, לשארית, נחלתו:  לא-החזיק לעד אפו, כי-חפץ חסד הוא.  יט ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו; ותשליך במצולות ים, כל-חטאותם.  כ תיתן אמת ליעקוב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבותינו, מימי קדם.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - מיכה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


יש לך שאלה או הערה?