תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג


צפניה פרק ב

א התקוששו, וקושו--הגוי, לא נכסף.  ב בטרם לדת חוק, כמוץ עבר יום; בטרם לא-יבוא עליכם, חרון אף-יהוה--בטרם לא-יבוא עליכם, יום אף-יהוה.  ג בקשו את-יהוה כל-ענווי הארץ, אשר משפטו פעלו; בקשו-צדק, בקשו ענווה--אוליי תיסתרו, ביום אף-יהוה.  ד כי עזה עזובה תהיה, ואשקלון לשממה; אשדוד, בצוהריים יגרשוה, ועקרון, תיעקר.  {ס}

ה הוי, יושבי חבל הים--גוי כרתים; דבר-יהוה עליכם, כנען ארץ פלשתים, והאבדתיך, מאין יושב.  ו והייתה חבל הים, נוות כרות רועים--וגדרות צאן.  ז והיה חבל, לשארית בית יהודה--עליהם ירעון:  בבתי אשקלון, בערב ירבצון--כי יפקדם יהוה אלוהיהם, ושב שביתם.  ח שמעתי חרפת מואב, וגידופי בני עמון--אשר חירפו את-עמי, ויגדילו על-גבולם.  ט לכן חי-אני נאום יהוה צבאות אלוהי ישראל, כי-מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה, ממשק חרול ומכרה-מלח ושממה, עד-עולם; שארית עמי יבוזום, ויתר גויי ינחלום.  י זאת להם, תחת גאונם:  כי חירפו ויגדילו, על-עם יהוה צבאות.  יא נורא יהוה, עליהם, כי רזה, את כל-אלוהי הארץ; וישתחוו-לו איש ממקומו, כול איי הגויים.  יב גם-אתם כושים, חללי חרבי המה.  יג ויט ידו על-צפון, ויאבד את-אשור; וישם את-נינווה לשממה, צייה כמדבר.  יד ורבצו בתוכה עדרים, כל-חיתו-גוי--גם-קאת גם-קיפוד, בכפתוריה ילינו; קול ישורר בחלון, חורב בסף, כי ארזה, ערה.  טו זאת העיר העליזה, היושבת לבטח, האומרה בלבבה, אני ואפסי עוד; איך הייתה לשמה, מרבץ לחיה--כול עובר עליה, ישרוק יניע ידו.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג


יש לך שאלה או הערה?