תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - חגיי - הכול
פרק א ב


חגיי פרק ב

א בשביעי, בעשרים ואחד לחודש--היה, דבר-יהוה, ביד-חגיי הנביא, לאמור.  ב אמור-נא, אל-זרובבל בן-שלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושוע בן-יהוצדק, הכוהן הגדול--ואל-שארית העם, לאמור.  ג מי בכם, הנשאר, אשר ראה את-הבית הזה, בכבודו הראשון; ומה אתם רואים אותו, עתה--הלוא כמוהו כאין, בעיניכם.  ד ועתה חזק זרובבל נאום-יהוה וחזק יהושוע בן-יהוצדק הכוהן הגדול וחזק כל-עם הארץ, נאום-יהוה--ועשו:  כי-אני איתכם, נאום יהוה צבאות.  ה את-הדבר אשר-כרתי איתכם, בצאתכם ממצריים, ורוחי, עומדת בתוככם--אל-תיראו.  {ס}

ו כי כה אמר יהוה צבאות, עוד אחת מעט היא; ואני, מרעיש את-השמיים ואת-הארץ, ואת-הים, ואת-החרבה.  ז והרעשתי, את-כל-הגויים, ובאו, חמדת כל-הגויים; ומילאתי את-הבית הזה, כבוד--אמר, יהוה צבאות.  ח לי הכסף, ולי הזהב--נאום, יהוה צבאות.  ט גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן-הראשון--אמר, יהוה צבאות; ובמקום הזה אתן שלום, נאום יהוה צבאות.  {פ}

י בעשרים וארבעה לתשיעי, בשנת שתיים לדריווש--היה, דבר-יהוה, אל-חגיי הנביא, לאמור.  יא כה אמר, יהוה צבאות:  שאל-נא את-הכוהנים תורה, לאמור.  יב הן יישא-איש בשר-קודש בכנף בגדו, ונגע בכנפו אל-הלחם ואל-הנזיד ואל-היין ואל-שמן ואל-כל-מאכל--היקדש; ויענו הכוהנים ויאמרו, לא.  יג ויאמר חגיי, אם-ייגע טמא-נפש בכל-אלה היטמא; ויענו הכוהנים ויאמרו, יטמא.  יד ויען חגיי ויאמר, כן העם-הזה וכן-הגוי הזה לפניי נאום-יהוה, וכן, כל-מעשה ידיהם; ואשר יקריבו שם, טמא הוא.  טו ועתה שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מטרם שום-אבן אל-אבן, בהיכל יהוה.  טז מהיותם בא אל-ערימת עשרים, והייתה עשרה; בא אל-היקב, לחשוף חמישים פורה, והייתה, עשרים.  יז הכיתי אתכם בשידפון וביירקון, ובברד--את, כל-מעשה ידיכם; ואין-אתכם אליי, נאום-יהוה.  יח שימו-נא לבבכם, מן-היום הזה ומעלה; מיום עשרים וארבעה לתשיעי, למן-היום אשר-יוסד היכל-יהוה--שימו לבבכם.  יט העוד הזרע, במגורה, ועד-הגפן והתאנה והרימון ועץ הזית, לא נשא--מן-היום הזה, אברך.  {ס}

כ ויהי דבר-יהוה שנית אל-חגיי, בעשרים וארבעה לחודש לאמור.  כא אמור, אל-זרובבל פחת-יהודה לאמור:  אני מרעיש, את-השמיים ואת-הארץ.  כב והפכתי, כיסא ממלכות, והשמדתי, חוזק ממלכות הגויים; והפכתי מרכבה, ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחיו.  כג ביום ההוא נאום-יהוה צבאות אקחך זרובבל בן-שאלתיאל עבדי, נאום-יהוה, ושמתיך, כחותם:  כי-בך בחרתי, נאום יהוה צבאות.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - חגיי - הכול
פרק א ב


יש לך שאלה או הערה?